בשעה שהקדימו
קמ
העליונים והתחתונים שהוא בחי' חיות אלקו' שמחי' לכל העולמות מאין ליש כידוע וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שזהו נמשך ובא בעולמות להחיותם הנה הוא נשפע ונמשך בבחי' רו"ש כמראה הבזק כו', וי"ל דבשלמא אם קאי על המלאכים וחיה"ק יתכן בהם ענין הרו"ש שהרצוא הוא כוסף הנפש להכלל ולהבטל למעלה בעצמות אוא"ס שלמע' מהם כו' ואח"כ באים לבחי' השוב להיות מתיישב רוחם בקרבם (כמשי"ת) אבל אם קאי על חיות אלקי הכללי הנ"ל האיך יתכן לומר בו ענין ובחי' הרצוא ושוב כו'. אך הענין הוא דכל עיקר החיות הכללי הזה הוא נק' רק בשם אור וזיו לבד (וכן נק' בחי' שם בלבד) וידוע בפי' אור שענינו הוא רק בחי' הארת העצם ואינו נוגע ומתייחס כלל בערך אל העצם דהיינו לומר שהאור יעשה איזה שינוי בהעצם, ועד"מ אור הנר המאיר בכל חלל הבית שזהו רק הארה בעלמא מבחי' העצם ולא שייך כלל לומר שלסיבת ההארה זו יהי' איזה התעוררות בהעצם שיהי' איזה שינוי והתפעלות בהעצם מצד ההארה הזו כי אין זה ממהו"ע כלל, וכן הוא באור וזיו השמש שלא ישתנה מאור השמש עצמו מצד האור והזיו, וכמו אם לא יתפשט האור והזיו מצד איזה מונע כמו הענן וכדומה אין זה שינוי כלל בעצם השמש ונק' מאור ולא אור כו' (וכמ"ש בפרדס שער או"כ פ"ב), וכמ"כ הוא בהארת הנפש שבגוף דודאי לא יתכן לומר שעצמו' הנפש ממש היא עצמה שבאה בהתחלקות בכל פרטי אברי הגוף (וכמ"ש באריכות בכמה ראיות לזה בסידור בד"ה כד אנת תסתלק כו') כ"א שזהו רק הארה בעלמא כו', ולא יתכן איזה שינוי והתפעלות במהו"ע הנפש במה שבאה להארה זאת להחיות כל פרטי אברי הגוף כו'. ומכ"ז יובן ג"כ הנמשל למע' דכל עיקר הארת האור האלקי שממנו סיבת כל העולמות והנבראי' חיותם וקיומם אין זה רק בבחי' הארה לבד שאין זה מבחי' העצמו' ממש ולא יש ח"ו איזה שינוי והתפעלות בעצמו' האור האלקי במה שבא להחיות העולמות כולם, ואדרבה באמת אין המשל דומה לנמשל כי הרי במשל אור הנר הנ"ל הגם שמה שמאיר בכל חלל הבית אין זה רק בחי' הארה ולא עצמו' אך עכ"פ הרי זה הארת העצם ממש כי הרי גם עצמו' הנר נמצא בבית רק שבכל חלל הבית אין זה רק בחי' הארה ולא עצמו' והארה זאת הרי הוא הארת העצם ממש, וכן בהארת הנפש בגוף הרי עכ"פ מהות ועצמו' הנפש מתלבשת בגוף רק שפרטי האור והחיות שבכל האברים הפרטים אין זה רק בחי' הארה לבד והרי הארה זו הוא הארת העצם ממש כו', משא"כ למע' הרי אי' בפר"א קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו לבד דבחי' שמו הוא בחי' הארת העצם הוא ג"כ בבחי' לבדו (והוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום כו' ואינו מתייחס בערך להיות בא להחיות כל העולמות כו' ונק' קדוש שהוא קדוש ומובדל כו' וכמ"ש בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י כו' ובד"ה הוי' לי בעוזרי כו') כ"א שבא רק בבחי' הצמצום אחר צמצום והוא רק בחי' הארה דהארה הוא שבאה בכל העולמות (והוא בחי' הצמצום ומק"פ שהוא בחי' ישת חו"ס כו' ובא רק בבחי' קו"ח לבד כמ"ש במ"א וע"כ נק' בשם הוי' שהיו"ד בראשו מורה על הצמצום כנקודה בעלמא כמ"ש במ"א (וכמ"ש הרמ"ז בהג"ה באוצ"ח שהקו"ח זהו רק הארה מהאור לבד משא"כ מעצמותו ית' אפי' הארה לא היו יכולים לקבל), ונמצא מובן שבחי' ההארה האלקי' המתלבשת בכל העולמו' הוא בא בבחי' הירידה והשפלות בתכלית גם בבחי' ההארה של העצם לבד ומכ"ש לגבי העצמו' ממש כו', וע"כ הארה הזאת הנק' אור וחיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-74835gy1
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.