ביאור על התורה הנ"ל - זאת חנוכת המזבח
קיט
הלחלוחית דמים ונשרף ונכלה בעשן וגם יסוד העפר נכלה ונשרף מעט וגם הרוח נכלל בעשן ונמצא העשן היוצא הוא כלול מג' אלה מים רוח עפר שיוצאים ע"י האש אך מן המים יש בו יותר שהרי כל שהעץ יבש יותר לא יהי' ממנו עשן כ"כ וכל שיהי' העץ לח יותר יהי' עשן יותר והיינו כי המים הוא היפוך ומנגד לאש והעשן הוא מה שהוא שורף ומכלה דבר שהוא היפוך טבעו דהיינו הלחלוחית שיש בעצים או בפתילה שלחלוחית זו הוא נגד בחי' האש והאש מכלה אותה שתהי' נהפכת לטבע האש וזהו העשן ולכן ריבוי העשן הוא לפי ריבוי הלחלוחית שיש בדבר ההוא, והנמשל מזה יובן ג"כ בענין עשן הקרבנות כי הנה ד' יסודות ארמ"ע הן נגד ד' עולמות אבי"ע, בחי' אש הוא בחי' אצי' ורוח מים עפר הם בי"ע וידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו בנוגה דבי"ע והן מתבררים ונכללים באצי' וזהו בחי' עשן שהוא מג"י רוח מים עפר הנכללים באש בחי' אצי' ויציאתם מבחי' נוגה הוא כמו העשן שנהפך ממהות גשם עץ למהות אחר רוחני ע"י האש הוא אור האצי' המבררו כו' ומים הוא ביצי' שם עיקר התחלת עה"ד טו"ר הצריך בירור כו' כמ"כ בחי' זו בנה"ב שבאדם יסוד המים הוא המוליד תענוגים גשמיים ונהפך ונתברר ע"י אתכפי' ואתהפכא של רשפי אש האה' שאוכלת ומכלה כל התענוגים הגשמיים שהן מנגדים לרשפי אש האה' כו' והוא בחי' התפלה שכנגד הקרבנות ולכן אסור לאכול קודם שיתפלל קודם שעדיין לא ביער ושרף את המותרות שלו אינו יכול להעלות הלחם כו', וזהו ענין מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן כי בחי' נוגה נק' מדבר ושממה ולמטה הוא בחי' דברים גשמיים אשר לא לה' המה והעלי' מבחי' זו הוא ע"י בחי' עשן וכן בסיני הי' בחי' עשן ע"י גילוי אלקות באש כו' ועכשיו ג"כ ע"י רשפי אש שלהבת יה שבתפלה ואח"כ כתי' מקוטרת מור הוא בחי' הקטורת קיטור נק' עשן דק כמו עשן המוגמר והקטורת ולרוב דקותו לא נק' בתו' בשם עשן כ"א בשם ענן כמ"ש וכסה ענן הקטורת והיינו מפני שאינו שורף ומכלה דבר ההיפוך ממש לפי שאין בדבר הנאחז בהן האור מדבר ההיפוך כ"א מעט מזעיר ואעפי"כ צריכה להיות בחי' זו בבחי' מקוטרת לשרוף ולכלות כ"א לפי מדריגתו ולפי מעלת נשמתו בעילוי אחר עילוי (עיין אגרת הקודש ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה ובדרוש גדולה מילה וכו').
ט) ולקרב זה אל השכל יובן עפ"י מ"ש בזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא כו' שכל ההשתלשלות הוא רק עד"ז שא' מלביש לחבירו ומסתיר על חבירו המלובש ומוסתר בו ונק' המלביש בחי' קליפה לגבי העליון ממנו המלובש בו שנק' מוחא אצלו אעפ"י שגם בחי' המלביש נק' מוחא לגבי בחי' שלמטה ממנו המלובש בו, וכמו עד"מ בנפש האדם שכשיש לו רצון ותשוקה לאיזו דבר ומתחכם בשכלו ומחשבתו איך להוציא הדבר מכח אל הפועל ונצרך לדבר דבורים עד שיפעול כו' הרי עיקר בחי' הפנימי הוא התשוקה והרצון אך השכל הוא מלביש את הרצון והמח' מלבשת את השכל והדיבור מלביש המח' ונק' א' לחבירו שלמעלה ממנו בחי' קליפה והסתר ואעפ"י שהוא בחי' מוחא להנמוך ממנו כו'. ועד"ז יובן ג"כ בענין השתלשלות עולמות עליונים שכל הפנימי מחבירו הוא משובח מחבירו ונק' בחי' מוחא לדא והמלבישו נק' קליפה כו', אך להבין הלשון מוחא וקליפה ולמה לא אמר לבושא ומוחא דא לבושא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-7fkqtp52
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.