ריא3

וכו'). והנה המשכת והשפעת בחי' השעורה הנ"ל במלאכים תלוי' בעבודת ישראל למטה שבזמן שבהמ"ק הי' קיים היו מקריבין עומר השעורה והניף הכהן את העומר ובאתעדל"ת אתעדל"ע הוא חסד עליון שע"י הארת בחי' חסד עליון מלמעלה מאא"ס ב"ה נעשה העלאת בחי' עומר היא בחי' עלמא דאתגליא ומקטיר הקומץ באש שלמעלה כו' ועי"ז נשפעה בחי' השעורה להיות מאכל בהמה במלאכים שיהי' להם בחי' בוערים כמראה הלפידים ולהיות שואגים קדוש כו', ולכן העומר בא מתרומת הלשכה שהי' לכל ישראל חלק בו להיות השפעה זו ע"י כל ישראל כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו שבחי' נה"א שבישראל הוא בחי' ראשית ההמשכה שע"י נמשך בחי' התבואה והשעורים הנ"ל לעולם המלאכים בתוס' אור וגילוי זיו המתחדש מידי שנה בכל פסח כמארז"ל בפסח על התבואה, ומתוס' וריבוי גילוי האור והזיו שבעולם המלאכים נמשך ומשתלשל למטה מטה לנה"ב שבישראל שתתהפך מחשוכא לנהורא דהיינו לז' מדות הקדושות שממשיכים בז' שבועות ימי הספירה וכ"א כלולה מז' וכו'.

והנה כ"ז הוא בחי' שעורה שמתגלה בפסח ראשית קצירכם שהוא ענין השגת הנפש בחי' גילוי אא"ס ב"ה בעלמא דאתגליא איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע כו' לכל נפש מישראל כפי אשר תוכל שאת השגתה, וכאשר יעמיק האדם בדעתו ויתבונן בגדולתו ית' כל חד לפום שיעורא דילי', אך בשבועות הוא גילוי בחי' חטה שהוא גילוי מה שלמעלה מן הדעת והשגה, וכמארז"ל עץ הדעת חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום כו' שידיעת התינוק שקורא אבא אינו ידיעה נגלית בהשגה בהשגה והבנה המושגת בטעם מושג ומובן שהרי אינו יודע איך הוא [אביו] ולמה צריך לאהוב אותו אלא שקורא אבא מפני שנפשו קשורה בנפש אביו בלי שום טעם ודעת, ולא עוד אלא שההתקשרות הוא חזק מאד שיש לו געגועים אחר אביו וקשה עליו פרידתו עד שגועה בבכי' ונותן את נפשו ממש בבכיתו, והיינו מפני שהדעת ההוא שנתחדש בתינוק מחמת החיטה הוא ענין גילוי הדעת הנעלם שלמעלה מעלה מן הדעת המושג ומובן ולכן הוא ההתקשרות שלו חזקה מאד עד מיצוי הנפש ממש כי אהבה זו נפלאה מאד מכאשר תוכל הנפש שאת השגתה ואין כח בנפש לכלוא את רוח האהבה שיסודתה ושרשה שממנו לוקחה הוא הדעת הנעלם שהוא עליון וגבוה מן הדעת הנגלה המתפשט בכחות הנפש והשגתה, וגילוי בחי' זו בנפש הוא גילוי בחי' ההעלם עצמו להיות ביטול כחות הנפש שתהא הנפש נכספה וגם כלתה כו', והנה ככל הדברים האלה וככל המשל הזה כך הוא ענין גילוי בחי' חטה בשבועות ע"י מ"ת שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן והיינו בחי' מס"נ למסור נפשו בא' מחמת גילוי בחי' אנכי מי שאנכי הוא בחי' עצמותו ומהותו שאינו בגדר תפיסא והשגה כלל דלית מחשבה תפיסא בי' כלל.

ובזה יובן מ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ולכאורה אין זה שבח ומעלה נפלאה כ"כ לפני המקום שהי' הוצאת יש מיש, והל"ל אשר עשיתי שמים וארץ שבריאתם הוא יש מאין וגם שמים לרום וארץ לעומק כו',

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org