ענין מקרא ומשנה
לז
להיות הארת המדות חו"ג בעולם היצירה (ר"ל כי מבחי' חג"ת דאצילות יכול להיות ההתגלות מעצמיות חג"ת ולא שיצטרך שיומשך רק מבחי' נה"י שבהן לבד, כמו מחב"ד, וכיון שההמשכה דמשנה מעצמיות חג"ת ולא מחיצוניותן לבד ע"כ אינו יכול להיות נמשך בעשיי' כ"א ביצירה, שהפנימי' אינו יכול להשתלשל כ"כ למטה וכנ"ל, ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר ח"א דקט"ו ע"פ וה' פקד את שרה, עשייה לעילא כו', דמשם יובן לכאן ג"כ). ולכן מבואר במשנה כל הפרטים בהתחלקות אשר באופן זה כשר הקרבן ויכול לעלות וליכלל באור א"ס וכך הוא מדת חסדו שגם בחי' נברא יכול לקרב וליכלל באלקות ובאופן אחר אין כשר הקרבן ונתרחק ואין מאיר בו מדת חסדו, וזהו בחי' גילוי חג"ת עצמן אבל במקרא אין מבואר התחלקות כל פרטי חג"ת. (וכעין זה בזיווג זכר ונקבה אב מזריע טפה כעין בחי' נה"י ולא נתבאר בה עדיין צורת הולד רק שישנו בה בהעלם והסתר ובבטן האם נעשה מזה ולד בחי' חג"ת ואעפ"כ העיקר הולד נמשך מהטפה של האב, כי היא שרשה מעצמיות מוח האב יותר משרש גלוי השכל אלא שלפיכך לא יוכל לבוא בהתגלות רק בטפה שהיא גשמיות כו' וכעין זה הגלוי שבמקרא נמשך רק מנה"י דאבא). ואף שגם במקרא כתיב עשה ול"ת, היינו מפני שגם נה"י נחלק לג' קוין כמבואר בע"ח, אבל מ"מ אין מבואר בתורה כל הפרטים כמו שמבואר הכל במשנה אשר שרשה מחג"ת וכל מדה כלולה מיו"ד ויו"ד מיו"ד חסד שבחסד כו', לכן במשנה נתחלק כל מצוה לפרטי דינים והתחלקות רבות אבל בתשב"כ אין מבואר רק הן ולאו ואין בה התחלקות פרטים ואין בא התגלות חג"ת שבחב"ד בעולם היצירה, וכידוע אשר מה שבשורש יותר גבוה בא ההתגלות דוקא במקום היותר נמוך ונשתלשל עם המצוה בעולם העשייה עשיית המצוה לבד מבואר במקרא, אכן משנה שאינה גבוה בשרשה כ"כ כמו מקרא כי שרש המשנה מחג"ת דאצי' מאיר עצם התגלות בעולם היצירה כי ו"ק מקננין ביצירה. והנה פי' משנה ביצירה הגם שגמר ההעלאה אינו נגמר כ"א ע"י עשיית המצוה במעשה ממש אך ההארה וההתגלות של המשנה מחג"ת דאצי' אין מאיר בהתגלות כ"א בעולם היצירה, ועד"מ כמו שלומדים משנה בג"ע אשר אין דומה ההתגלות מהמשנה שם איך שבא ההתגלות כשנתלבש המשנה ולומדין בעולם עשייה.
והנה הברייתא הוא בחי' נה"י בחי' ירכין לכן נק' ברייתא שהם לבר מגופא, וענין נה"י היינו שהם כלי ההשפעה והנה המשפיע מחמת שהוא מרומם מהמקבל ד"מ בעל שכל גדול אינו יכול ללמוד ולהשפיע השכל לתלמידו כמו שהשכל אצלו מחמת שהתלמיד אין לו כלי ושכל כ"כ לקבל ההשגה כמו שהיא אצל המשפיע, לכן צריך המשפיע לקצר ההשפעה לפי אופן הכלי וההשגה של המקבל אז יכול המקבל לקבל החכמה או החסד של המשפיע, וזהו נצח והוד נצח הוא ענף החסד והוד ענף הגבורה כי ע"י שנתצמצם ההשפעה זהו מענף הגבורה עי"ז מקבל השפע והחסד נמצא להשפיע צריך ג"כ להיות הוד שהוא ענף הגבורה, כמ"כ הוא ענין הברייתא אשר נכללו במשנה ברמז, כמו שאמר אילפא מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לה ממתניתא, רק אחר שנקטן כלי המקבל ושכלם אז היו צריכין להעמיד באופן אחר לפי אופן קבלתם ולכן איתא בזוהר שהברייתות הם בזמן בית שני מפני שאז ירדה בחי' מלכות להתלבש בע' שרים, כי הי' אז ממשלת חב"ד דקליפה ולכן היו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-1krj70qm
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.