ריא5

מבחי' שעורים מאכל בהמה כנ"ל, וכדי שתהי' גם נה"ב ברצונה להכלל באחד ולמסור נפשו כו' ולאתהפכא חשוכא לנהורא צריך שיהי' גם בה גילוי בחי' אנכי כדי שעי"ז תכסוף ותכלה אליו ית' בביטול כו', והמשכה זו הוא מעט מעט מתחילה יום אחד ואח"כ שני ימים כלומר הרי יש כאן שני ימים שנמשכו למטה ואין אומרים יום שני לפי שאין זו בחי' המשכת מדריגה אחרת אלא הכל הוא המשכת בחי' ומדריגת שער החמשים הכולל ומיוחד במקורו רק שנמשך מעט מעט, וכשסופרים וממשיכים כל המ"ט בחי' ממילא מגיעים בשבועות לשער החמשים ונעשים חמשים יום בשבועות, אך אין צריך לספור ולהמשיך לעומר אלא מ"ט בחי' כדי לחבר ולקשר ענפים המתפרדים למטה ולהעלותן ולקשרן למקורן ושרשן וליחדן במאצי' ב"ה ע"י שער החמשים כנ"ל.ובזה יובן פי' ועשית חג שבועות שהחג נק' שבועות אע"פ שהז' שבועות דספירה כבר חלפו קודם אלא לפי שבחי' יום זה כולל בתוכו ממש כל ז' שבועות הנ"ל שהרי השער הנו"ן המתגלה בחג זה כולל בתוכו כל המ"ט בחי' שלמטה ממנו, רק אדרבא שבחי' מ"ט בחי' אלו הכלולים בשער הנ' גבהה מעלתן יותר לאין שיעור על מ"ט שערי בינה שבמ"ט ימי העומר, כי המ"ט בחי' המתפשטים בימי העומר הן ענפים והארות בעלמא המתפשטים ונמשכים ממ"ט בחי' הכלולים בשער הנ' עצמו, ששער הנ' הוא גילוי בחי' אנכי מי שאנכי דהיינו בחי' רצה"ע ב"ה, וא"כ המידות הכלולים בו הם בחי' מדות שברצון שגבוהים יותר מבחי' המדות שבלב שהן מ"ט שערים דימי העומר והמידות שבלב הן רק הארה בעלמא מתפשטת ממקור ושרש מידות אלו הכלולים בהרצון שנק' טורי חשוכא כי הם מתפשטות בלי שיעור וצמצום רק במרחב גדול כמו שהרצון עצמו הוא במרחב על שאר כל הבחי' שלמטה ממנו ונק' ארך אפים בחי' אריכות כו' והמדות שבו הן בחי' יד הגדולה יד החזקה כו', משא"כ המידות שבלב הם בצמצום ושיעור כפי אשר תוכל הכלי שאת, ולכן א"כ בחי' הז' שבועות הכלולים בשער הנ' שהוא בחי' הארה מרצה"ע גבוהים יותר לאין שיעור על בחי' ז' שבועות דימי העומר.

וזהו ועשית חג שבועות ממש שבו ביום נמשך גילוי שער הנ' הכולל בתוכו בחי' ז' שבועות ממש יותר עליונים משלפניהם. ועוד זאת כי מ"ט בחי' אלו הכלולים בשער הנו"ן הם מיוחדים ממש ביתר שאת ויחוד עצום ונפלא מבחי' מ"ט בחי' הראשונות שהרי הם נכללים ביום אחד הוא חג השבועות שהוא יום אחד שבחי' שער הנ' כולל בו כל המ"ט בחי' יחד, א"כ אע"פ שכולל ז' שבועות ממש מ"מ הוא ממש יום אחד הר"ז יחוד עצום ונפלא משא"כ במ"ט ימי העומר שכל בחי' הוא יום לעצמו שבוע אחד חסד כו', רק שמ"מ הם ג"כ מתיחדים שהרי לכך אומרים היום שני ימים ולא יום שני דאילו אמרו יום שני הי' במשמע שבחי' הארת ומדת יום זה השני נפרדת ומובדלת ממדתו שביום דאתמול משא"כ אומרו היום שני ימים היינו שבחי' מדה דיום זה היא מתאחדת ממש עם בחי' דאתמול וא"כ יש היום ממש שני ימים כאחד וכן למחר הרי יש ג' ימים עד מ"ט ימים לעומר מאירים כל המ"ט בחי' כאחד, וזה לא כמו במלאכים שבחי' כנפיהם הם פרודות מיכאל חסד בפ"ע כו' אבל

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org