בגוף, ומעין זה יובן בכל אדם אשר עליית הנשמה אחר ירידתה בגוף ונה"ב הוא שהיא מתכללת באוא"ס בבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא וע"ד שנת' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדב"א נאמרו שהעלי' הוא שתהיינה מיוחדת באוא"ס ב"ה ע"ד איהו וחיוהי חד וכמ"ש והי' נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, והנה אין צרור פחות משלשה זהו מל' ת"ת ובינה, שהת"ת נק' עה"ח ומקבל מהבינה בחי' כי עמך מקור חיים, ומשפיע להמל' הנק' ארץ החיים, ולכן על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ע"ד שנת' בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון פ"ב אשר ג' בחי' אלו הם מחדומ"ע והרי הן עצמן ג' בחי' בינה ת"ת ומל' בי"ע שבאצי' שהן מחדומ"ע.
ד) ומעתה יש להבין פי' וענין קנין דתורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז במשלי סי' ח' כ"ב (ה', בת"י איתא ה' בראני י"ל דפי' תורה היינו חכ' דאצי' שעז"נ והחכ' מאין תמצא מבחי' כתר, והוא ראשית הגילוי מבחי' כתר לכן נק' ראשית דרכו ולכן נק' בריאה כי החכ' כיון מאין תמצא א"כ שייך ע"ז לשון בריאה יש מאין, ופי' מאז עיין זח"ב פ' בשלח דנ"ד סע"א ע"פ אז ישיר, וכן י"ל לפי' המד"ר פ' מצורע פי"ט ע"פ ראשו כתם פז, ראשו זה תורה שנא' ה' קנני ראשית דרכו, דא"ר הונא בשם ר"ל אלפים שנה קדמה תורה לברה"ע שנאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה, וענין אלפים שנה הם חו"ב ע"ד אאלפך חכמה אאלפך בינה כו' עכ"ה). והנה ע"ד הנ"ל בקנין דאברהם שיש בו מ"ד ומ"ן ומ"ד כן יש בקנין דתורה, ומתחילה יש להקדים בענין התו' דהנה מבואר לעיל דהתו' היא מבחי' גבורה, ולכן ניתנה התו' בלפידים, וצ"ל דהרי כתיב פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה (וע' מזה בזח"א ס"פ תולדות דקמ"ה סע"א, ושם פי' המק"מ לפי שהתורה הוא ז"א ורובו מהחסדים וכן בילקוט בתהילים סי' קי"ח ע"פ הודו לד' כי טוב כל"ח זו התורה שנתן להם שנקראת חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה). אך הענין דשניהם אמת משום דפי' מפי הגבורה שמענום אין גבורה זו מדה"ד, אלא ע"ד ההבדלה בין טהור לטמא, והתחלקות זו אינה ממדת החסד שכולו רק חסד, כ"א יש מבחי' גבורה (ה' אבל היא אמיתית החסד, דוגמת שארז"ל בילקוט בשמואל א' רמז קכ"א ע"פ ויחמול שאול על אגג כל המרחם על האכזרים לסוף נעשה אכזר על הצדיקים, וכן במד"ר ר"פ שמות האריכו בענין חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר, ולכן נאמר ראשו כתם פז כו' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב דהיינו מצות ל"ת לדחות הרע, וכן ד"ס, ובחי' גבורה זו גבוה מאד שהם גבוהים ממ"ע הנמשכים מבחי' חסד, ע') וכמו מצות צדקה ומצות תפילין וסוכה ותרומות ומעשרות שהם ותורת חסד (ה', מ"מ קיום המל"ת וד"ס גבוהים יותר כמו סופר שלמעלה מבחי' ספר ע'), גם במ"ע יש ג"כ התכללות חו"ג שהם דקדוקי המצוה שסוכה שעשאה מדבר המקבל טומאה פסול, וכן בקרבנות יש ג"כ חו"ג כו', והיינו ענין בחכ' אתברירו, והחכ' אעפ"י שהיא מקור החסד יש בה ג"כ דין, ושאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתכפר אמרה תמות, אך זה קאי על חכ"ת מ"מ גם כששאלו לתורה אמרה יביא קרבן, הרי הצריכה תיקון כי כשהביא קרבן הי' צ"ל לב נשבר ונדכה כו', רק הכתר הוא רחמים פשוטים.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור