בשעה שהקדימו
קסב
בלי צמצומי' והוא בחי' גילוי דעה העליונה כנ"ל. וזהו שארז"ל גבי מצות ראיה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מדכתי' יר אה וקרינן יר א ה פרש"י ותוס' רפ"ק דחגיגה כשם שהקב"ה רואה אותך כך עד"ז תהא רואה אותו, והוא הענין שנת' שיהי' גילוי דעה העליונה למטה ור"ל כמו שהוא ית' רואה אותך בבחי' יש לאין שהנבראי' הם כאין ואפס ממש קמי' ית' והוא היש האמיתי כך אתה תראה ג"כ כן, וז"ש כי עין בעין יראו כו', ובזה יובן מ"ש ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו היינו שתכלי' ויסוד כל המצות הוא שיתגלה דעה העליונה למטה דהיינו שכמו שהוא קמי' ית' יתגלה למטה והיינו שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין, וזהו פי' ליראה את ה' אלקינו דהיינו שיתרא' ויתגלה שם הוי' באלקינו שהוא כח הפועל בנפעל והיינו גילוי דעה העליונה דיחו"ע בדעה התחתונה דיחו"ת, ובזה מתורצ' כל הקושיות דלעיל רפ"א על פסוק זה, וגם מובן איך שזהו תשובה נוצחת לשאלת הבן מה העדות והחוקים דהיינו למה הי' ירידת והשפלת הנשמה בגוף כו' והתשובה הוא כדי שע"י החוקים האלה נבא למדרגה דלירא' את ה' אלקינו שהוא גילוי דעה העליונה מה שאין זוכי' לזה בג"ע כדלעיל.
ומעתה יתבאר ג"כ ההפרש בין ענין מתן תורתינו לענין מה שקיים אברהם אבינו כל התורה כו' שהרי אעפ"כ לא נק' התורה אלא על שמינו כמאמר מתן תורתינו כו', והענין כי הנה באמת כל הלאוין שבעשרת הדברות לא תרצח כו' לשון ציוי הם ולשון עתיד הם כלומר שלא יהי' דבר הרציחה במציאות כלל והיינו ענין גזירת המלך מלכו של עולם שלא יהי' דבר פלוני נוהג שבודאי כן יקום, משא"כ לפי הפי' שהוא לשון ציוי משמע שבאפשרי להיות הדבר שהרי הבחירה ביד האדם כו', אבל לפי הפי' שהוא לשון עתיד הרי דבר מלך שלטון וכאשר יגזור אומר שלא יהי' נמצא אותו הדבר ודאי כן יקום. והענין כי בחכמה אתברירו ובדיבור לא תרצח הרי ע"י דיבור זה (שבו מלובש הח"ע שבי' הדברות) אתברירו ונפרד הרע מן הטוב באופן שא"א עוד להיות בחי' רציחה כי דבר אלהינו יקום לעולם, ופי' כי ענין הרציחה למעלה הוא כמ"ש שופך דם האדם כו' שהדם הוא הנפש וכמ"כ למעלה יש בחי' אדם העליון והדם שבו הוא עיקר החיות הנמשך מאא"ס להתלבש ברמ"ח איברין כדלעיל וממנו נמשך אח"כ חיות לכל העולמות והברואים עד שאפילו גם החיצונים שהוא בחי' נוגה דבי"ע מקבלים יניקה מבחי' אחוריים דדם דקדושה, ואמנם יש קצבה וגבול ליניקתם וכשהם יונקי' שפע יותר מדאי הוא בחי' שפיכת דם האדם העליון וז"ס שופך דם האדם באדם שנשפך דם האדם העליון דקדושה ונמשך באדם בליעל דקליפה, ועד"ז הוא ענין הגזילה כנז' בר"מ בענין גוזל אביו ואמו חבר הוא לאיש משחית שלע"ל ישיב את הגזילה כי יניקת החיצוני' עכשיו לפעמים בדרך חטיפה וגזילה כו', וכשגזר אומר בשעת י' הדברות לא תרצח לא תגזול כו' שלא יהי' בחי' רציחה זו של שודדי לילה נמצאים כלל כבר נפרדו באמת לשלא יוכלו לחטוף ולקבל יותר מדאי, וזהו שבשעת מ"ת היה חירות משיעבוד מלכיות כי אריכות הגלות הוא מחמת תוספת יניקתם מהקדושה וכשע"י י' הדברות נפרדו לשלא יקבלו יניקה יותר מדאי אזי ממילא הוא חירות משעבוד מלכיות, וגם חירות מיצה"ר הוא ענין לא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-xs19a38n
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.