ביאור כה תברכו
צד
ז"א לא הי' רק ו"ק והמל' נקודה א' ואח"כ ע"י תפלתינו נתקנו שניהם בפרצוף גמור כל א' מהם כלול מע"ס שלימות וכ"ז בהיותן עדיין אב"א ואח"כ ההכנה הב' הוא להחזירה פב"פ ואז ע"י ב' תקונים אלו הם מזדווגים זע"ז כו' עכ"ל. נמצא מובן מזה שענין חסרונה הוא ב' דברים. הא' שהיא רק בחי' נקוד' א' וצריך לבנותה שתהי' בבחי' ע"ס, והב' ענין היחוד והזיווג ונת' מזה בביאור מא' הזוהר פ' בלק דקצ"א ע"א ע"פ שחורה אני ונאווה כו' ע"ד גבורי כח עושי דברו כו' ותוכן הענין שנת' שם הוא שע"י התפלה דגבורי כח מתחלה נמשך המוחין ג"ר לז"א שהי' רק בעל ו"ק ולא יוכל להשפיע למל' וע"י שנמשכו בו המוחי' ונעשה גדול הוא ממשיך הט"ס ומלכות בסוד תוספות וזהו"ע עושי דברו ואח"כ נעשה גם היחוד העליון כו', וההסבר דברים נת' שם ובעה"ק ח"ב רפ"ז כ' וז"ל התפלה מכוונת לתכלית שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו כו', כי התפלה השלימה ממשכת הברכה מן המקור כו' כשמן הטוב כו' שיורד ע"פ מדותיו כי השם הגדול מתייחד בכבודו כו' ויומשך מזה כענין שכתוב ומברכתיך יבורך בית עבדך כו' עכ"ל. וידוע דפי' השם הגדול הוא ז"א דאצי' כי שם הוי' הוא בת"ת, וכבודו הוא המל' וענין שיתברך השם הגדול הוא ההמשכה מאור א"ס באצי' ובז"א, וזהו מ"ש בפע"ח שיומשכו לז"א ג"ר שהם המוחין, כי ענין המוחי' הוא שבהם מלובש אוא"ס כמ"ש בלק"ת פ' תבא בביאור ע"פ היום הזה, ואזי עי"ז מתייחד בכבודו שהמל' שהיתה נקודה א' נתקנה בע"ס ומקבלת היחוד העליון שהוא ענין גילוי אור א"ס כו', וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה', וענין חי אני זהו נמשך ע"י ח"י ברכאן דצלותא ע"ש בעבה"ק פי"ב.
קיצור. תפלה הוא במל' וסימן ואני תפלה שמתפללת שיתן לה חסרונה שהם ט"ס שלה הבאין לה בסוד תוס' גבורי כח עושי דברו ובעה"ק פי' שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו והיינו שיומשך תחלה המוחי' לז"א שהם באין ג"כ לה בסוד תוספות.
ב) ולהבין זה קצת הנה צריך להקדים תחלה פי' אוא"ס כי הלא יש להבין דכתיב כי ממך הכל משמע מעצמותו ממש נאצל כו', וידוע שנאצלו הי"ס מבחי' אי"ן וזהו ע"ס בלי מ"ה כמ"ש בס"י (ועמ"ש מזה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו ובד"ה וירא ישראל את היד הגדולה), אך הענין דהנה כתיב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים כו' אתה השני חסר ה', פי' אתה הוא ה' לבדך היינו מהו"ע ית' שהוא ית' לבדו ממש, ועז"נ יש אחד ואין שני לו, ובחי' האור הנמשך ממנו אף שנק' אוא"ס כלא חשיב ממש לגבי מהו"ע עד שנא' אתה הוא ה' לבדך ממש וכמשל זיו השמש מהשמש שאין ערוך כלל להזיו עם מהות השמש שהזיו הוא דבר המאיר את העולם והשמש לא יתכן לקרותו בשם מאיר אור כו' ר"ל שיתפעל מזה ע"ד שהפועל מתפעל כשפועל איזה פעולה ואינו כן בהשמש שאין נוגע לו כלל ממה שמאיר זיו ממנו, שכשהשמש יוצא ממילא יהי' ממנו הזיו להאיר את העולם החושך כו', וא"כ הזיו יקרא בשם אין פי' שאין מהות דבר מ"ה כו', אבל השמש יקרא דוקא מהות דבר בפ"ע כו', והזיו הוא הארתו וכלא ממש חשיב (וזהו"ע עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' שמו היינו כענין הזיו וכשהי' כלול במקורו הרי זהו ענין אתה הוא ה' לבדך) ולא כמו הפעולה הנמשכת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-pt2nnpj2
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.