רעז

ע"ק לא שייך רק הודאה ע"ש כי הברכה היא המשכה שיבא בבחי' גילוי וזה לא שייך רק מבחי' אצי' וחכ', משא"כ בבחי' סדכ"ס א"א שיומשך בבחי' גילוי, ויותר י"ל ע"פ מ"ש במ"א כי הברכה היא גילוי השרש כמ"ש איש אשר כברכתו ולכן אמר ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו כלומר ששרשו גבוה יותר כו', וא"כ הנה אבי"ע שפיר י"ל שאצי' נק' שורש העשי' כי רק פרסא מפסקת וכן א"א שרש הנאצלים ע"כ ממשיכי' גילוי השרש אבל אא"ס חד ולא בחושבן רק ע"י צמצום ומקו"פ מאיר הקו כו' א"כ לא שייך המשכה בבחי' ברוך כו' רק לך נאה להודות כו'. והנה בד"ה מזמור לתודה נת' ההודאה יחוד או"א ונת' כי כענין מ"ע ומל"ת כך ה"ע ברכה והודאה כו', ולע"ל יומשך גם מל"ת בבחי' גילוי ולכן עד"ז תקנו ברכת כהנים אחר הודאה כדי שגם מבחי' שא"א להשיג עתה רק בבחי' הודאה גם מבחי' זו יומשך הברכה כו', או עכ"פ ע"י ההודאה לבחי' מהו"ע ית' יומשך תומ"י כח ואור בהברכה כו'. עוי"ל כי ברכת כהנים מבחי' שאפשר להמשיך הברכה מבחי' ח"ע אבל בחי' ואני אברכם זהו מבחי' שאי אפשר להשיג רק בבחי' הודאה משם יצוה את הברכה וזהו ענין ברכה דהקב"ה שלום חיבור שני הפכים כו', ועד"ז נת' ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם ברכה כי התורה מתחלת בב' שהוא סי' ברכה, אבל בחי' אות א' המורה על אנכי א"א להמשיך בבחי' ברכה כו' וכנ"ל כ"א בבחי' הודאה, אבל ע"י עשה"ד שמתחילים באלף אנכי יומשך שגם מבחי' אנכי יומשך הברכה כו', ועמ"ש בד"ה ענין הברכות בת"א פ' בראשית בענין מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך, והנה ברכ"ה ג"כ מתחיל יברכך וחותם ואני אברכם, לפי"ז י"ל מטבע ארוך היינו א"א ומטבע קצר היינו ז"א כו'.

ב) פ"ז דסוטה דל"ח ע"א ושמו את שמי שמי המיוחד לי כו', וכן הביאו פסוק בכל מקום אשר אזכיר שמי כו', ועמ"ש מענין פי' אזכיר את שמי בלק"ת בשה"ש סוד"ה קול דודי, ושם פרש"י דכתי' זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא ובמקדש היו הכהנים אומרים את השם ככתבו. והנה בת"ז שמי עם י"ה שס"ה היינו שס"ה ל"ת ומבואר במ"א שע"י ל"ת ממשיכים יחוד או"א שלמעלה מההמשכה שע"י מ"ע ונק' זה שמי עם י"ה, וכמו"כ בברכת כהנים נז' שמי, וגם יש י"ה תיבין מן יברכך עד שלום א"כ הוא כענין שמי עם י"ה דגבי ל"ת שזה בא בבחי' ברכה, וא"כ ברכה זו היינו שעם היות שבחי' י"ה הוא עלמא דאתכסי' שא"א לבא בבחי' גילוי כמו ו"ה הנמשך ע"י מ"ע עכ"ז הברכת כהנים הוא שיבא בחי' זו ג"כ בבחי' ברכה והמשכה כו' ועמ"ל סעיף א'.ג) שם בגמ' ע"ב אריב"ל מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו שמי על בנ"י ואני אברכם ופירש"י תלה הכתוב הדבר בהן להיות ברכה זו שימת שמו על עמו ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך מקום, ולשון שימת שמו יש להעיר מענין וזאת התורה אשר שם משה, עליון שמת מעוניך, אשר שמתי מצבה, ותשם אסתר את מרדכי, אשר תשים לפניהם, ושמתם את דברי אלה, ובפ"ק דקדושין דל"ב ע"ב ארז"ל ע"פ ושמתם סם תם נמשלה התורה לסם חיים ע"ד עץ החיים שהמשכה זו באה מא"א הנק' אסיא וכמ"ש רפאני ה' וארפא שמשם הרפואה לרפאות המחלה הנמשך מק"נ ועה"ד. ובס'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org