וידבר ה' כו' נשא את ראש בני גרשון
רמח
אות א' היינו בחי' האו"פ שבחיות העולמות אבל התומ"צ שרשן גבוה יותר וזהו עבודת הקדש עליהם דבני קהת וקדש הוא למעלה מבחי' קדוש.
ה) וזהו מ"ד לדוד בשנותו את טעמו לפני אב"י מלך כו', פי' מל"ך הוא בחי' מדת מלכותו ית' שמחי' את כל עולמים כדכתי' מלכותך מלכו' כל עולמי' כו', ואב"י מלך הוא בחי' סוכ"ע (שהוא בחי' רצונו ית' כנ"ל), בשנות"ו את טעמו כו' פי' שזהו ההפרש בין ו' ימי המעשה לשבת שבו' ימי המעשה העבודה הוא רק לאכפייא את רצונו בלבד, ובשבת הוא בחי' ביטול רצון לגמרי שאין לו רצון אחר כלל, וזהו בשנות"ו את טעמ"ו שהוא בחי' ביטול רצון לגמרי שמהפך את הרצון שהי' לו כו' שיהי' רק לה' לבדו, וזוהי בחי' שבת שמגיעי' לבחי' התהפכו' הרצון לגמרי (שהוא בחי' ביטול רצון) וזוהי בשנותו את טעמ"ו ששינה טעמ"ו ממש וד"ל, משא"כ בימות החול שהוא רק בחי' אתכפיי' כו' ולא בחי' אתהפכא וד"ל. וזהו ההפרש בין בחי' העבודה שבבחי' ומדרגת בני גרשון לבחי' ומדרגת קהת, כי בחי' לגרש את הרע כו' היינו כשהרע עדיין לא נתבטל לגמרי ולא נהפך לטוב אלא אדרבה ישנו במציאות בחי' הרע בנפש הבהמית רק שזאת עבודתו לגרש הרע מקרבו והיינו בחי' אתכפיא לאכפיא סט"א ונק' עובד אלקים בתניא פט"ו שהוא באמצע העבודה, וע"ש פ"י כשהאדם מגביר כו' עד שמגרש ומבער הרע כו' ואין הרע נהפך לטוב ממש כו' משא"כ בחי' אתהפכא הוא שהרע ממש נהפך לטוב וזהו בחי' בני עלייה ע"ש, והנה בחי' אתכפיא הוא ע"י הרצון שלמעלה מהדעת למשול על הטבע כו' וה"ז בחי' מקיף אבל בחי' אתהפכא הוא ע"י אהבה בתענוגי' שזהו בחי' פנימית ומ"מ בחי' פנימי זה הוא גבוה יותר מהמקיף כו' וזהו בחי' קהת לשון יקהת עמים שהוא לשון אסיפה וקיבוץ היינו לקבץ ולאסוף כל הניצוצי' שנפלו בשבה"כ בנה"ב לקשרן ולהעלותן לבחי' אחד וכמ"ש במ"א בפי' מאלמי' אלומים ובפי' ורב להושיע כו' משא"כ בחי' גרשון לגרש הרע ואינו מעלהו כו', וזהו כעין החילוק בין נדרים שהוא שמאל דוחה ובין קרבנות שהן העלאה כו', וז"ש בבני קהת עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו פי' כתף הוא בחי' אחוריים והם מייחדי' ומעלי' את האחוריים לבחי' פנים וזהו ענין האסיפה והקבוץ כו'. והענין כמ"ש במ"א שיניקת החיצוני' הוא מבחי' אחוריים כידוע בענין פרעה אותיות עורף שמקבל מבחי' עורף דהיינו שההשפע' נמשך להם כמאן דשדי בתר כתפין וע"י הבירור ניצוצות כו' מייחד בחי' אחוריים עם בחי' פנים, וזהו שאומרי' בשבת לדוד בשנותו את טעמו וכו' ועיין בזהר פ' תרומה דקל"ז ע"ב.
ובזה יובן מארז"ל, עשה רצונו כרצונך כו' בטל רצונך מפני רצונו כו', פי' בו' ימי המעשה הוא רק בחי' עשה רצונו כרצונך כו' שהוא רק בחי' אתכפייא כו' ובשבת הוא בחי' בטל רצונך כו' שהוא בחי' אתהפכא כו' כנ"ל שזוהי שאומרי' לדוד בשנות"ו את טעמ"ו כו' בשבת וד"ל, וכדכתי' טעמו וראו כי טוב ה' כו' בה' תתהלל נפשי כו', וזהו מ"ד ורעה אמונה כמארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כו' (כנז' במ"א) וד"ל. וכ"ז נמשך הכל לכנ"י מאהרן כהנא רבא שהוא בחי' אהבה רבה כו' שהוא המשפיע בחי' אהבה בכנ"י והוא האהבה המסותרת שבכאו"א מישראל וד"ל ולכן נאמר בבני גרשון ע"פ אהרן ובניו תהי' עבודת הגרשוני יען בחי' גרשון הוא הביטול רצון שלמעלה מהשכל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-dnkchkgk
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.