במ"א ע"פ וקבל היהודים ועל פסוק ויקהל משה, וענין קדושת הרגל מחברם ע"ד שאומרים ברגלים והשיאנו ונשואין היינו ע"י חופה גילוי בחי' סוכ"ע סתימו דכל סתימין מחבר חתן חכמה עילאה וכלה תורה שבע"פ כי המקיף למעלה משניהם וע"ד עושה שלום במרומיו כו' מים ואש כו' מצד הביטול וכך בחי' זו מחבר כל הנשמות להיות כולם חברים ולכך נק' רגלים שמחבר הרגל והראש יחד כי לגבי המקיף כולם שוים וצ"ל כל אדם בחי' רגל ונפשי כעפר לכל תהי' ואז כולם חברים משא"כ כשהוא בחי' יש כו', והנה בהתחברות כללות נש"י להיות כולנו כאחד נמשך ומאיר בהם הארה עצומה מבחי' הכולל כל ההשתלשלות שנק' אור כללי ונק' כל ישראל ששם מושרשים מקור נשמות ישראל כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו' למעלה מהשתלשלות הפרטי' ועי"ז ממשיכים מבחי' אור א"ס ב"ה ממש וכמ"ש כה' אלקינו בכל קראינו אליו וארז"ל כאן לציבור פי' כי אליו ולא למדותיו שגילוי זה בעשי"ת שובה ישראל כו' אמרו אליו כל תשא עון שהוא ית' נק' כל שכולל הכל ובציבור ע"י התכללות בחי' בכל קראינו ממשיכים תמיד מבחי' זו אליו ולא למדותיו, לכן ע"י התחברות הנ"ל כל ישראל חברים ברגל כולנו כאחד אזי ברכנו באור פניך מבחי' פנימיותו ית', וזהו שנאמר לחם תנופה שמניפים ומגביהים שתי הלחם שהם תושב"כ ותושבע"פ, ופי' תנופה והגבהה זו היינו כי משה רבינו ע"ה זכה לתורה אורייתא מחכמה נפקת ועכ"ז כתי' בי' ופני לא יראו כי חכמה נק' בחי' עשיה לגבי א"ס ב"ה וזהו וחכם באחור ישבחנה שהוא רק בחי' אחוריים וזהו וראית את אחורי וזהו יערוף כמטר כו' והיינו שמקבל בחי' מזלא טיפין טיפין כו' אבל שיהי' גילוי באור פניך כי רציתם בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה זהו גילוי פנימי' והוא בחי' הכולל הכל, וזהו ענין יוצא מחופתו כו' וגילוי זה הוא ע"י שמלמטה יש בחי' התחברות והתכללות וזהו ענין חוברות כו' בכנפיהן חוברות דוקא (ועמ"ש בד"ה מים רבים גבי רבקה לשון רבקות כו' ועי"ז ותרד העינה ותמלא כדה כו' ע"ש), וענין מ"ש אשה אל אחותה יובן עפ"י מ"ש ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, דהנה בחי' ק"ש נק' ישיבה והוא העיקר בתפלה להיות מס"נ באחד ושתיים שלפניה אינן אלא הכנה וכן ש"ע שאח"כ ותדע שתורתן אומנתן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה כי העיקר הוא בחי' מס"נ וביטול היש להיות כי עצמותו ית' מרומם ונעלה מעלה מעלה מכל ההשתלשלות דעולמות וכמ"ש בורא קדושי' ישתבח שכל בחי' קדושי' שהם בחי' חכמה ויש כמה בחי' חכמה כו' וזהו יהללוך סלה וכל זה רק מבחי' ישתבח שמך ונק' אור בלשון הזהר וזיו בגמרא שאינן ממהות עצם המאור כלל והם ג"כ בחי' בריאה יש מאין לגבי א"ס כנודע ענין אדם דבריאה כו', והנה בכל יום צריך להיות נמשך אור חדש מן המאציל ונמשך בכתר וחכמה כמ"ש בפע"ח שאין יום זה כיום אתמול וממשיכי' אור חדש ע"י התפילה והיינו ע"י מס"נ דוקא וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים דוקא היינו ע"י ביטול היש נמשך בחי' צחוק ותענוג למעל' ונמשך תענוג העליון להתלבש בכתר וחכמה כו' נמצא הצחוק ותענוג העליון נמשך דוקא ע"י ביטול היש ומס"נ, דהיינו דוקא ע"י ביטול היש הגשמי וכמ"ש ב' הה"מ נ"ע המשל מלב מלכים אין חקר שטרוד בענינים הגדולים וכשרוצים להמשיכו שיפנה לבקשת ההדיוט הוא ע"י שמביאין לבנו הקטן ומשתעשע בו או שמביאים דבר חידוש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור