וידבר ה' כו' נשא את ראש בני גרשון
רמב
לשם הוי' כמו מגן שעושים לשמש מחמת שא"א להסתכל בשמש מרוב בהירותו וזהו ענין והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש כו' (כמ"ש ע"פ ואתה תצוה כו' בפי' מחוץ לפרוכת) אלא שבחי' פרסא זו היא רק הבדלה בין בחי' קדש לקדש הקדשים דהיינו בין בחי' יחודא עילאה לבחי' יחודא תתאה אבל מזה יובן שכמו כן יש ג"כ בחי' פרסא המבדיל בין קדש לחול והוא כמש"ל חצר הכבד שהיא המבדלת בהגוף בין איברי הנשימה לאברי המזון ששם אחר הפרסא יש קרב ובני מעיים ופסולת בתוכן ובנמשל הוא הפרסא שיש בעולם היצירה שהוא כמשל הגוף ובעולם היצי' הוא עיקר בחי' עץ הדעת טוב ורע כמבואר בהרמ"ז ר"פ וישלח, לכן שם בחי' פרסא זו והקרביים הם בחי' מלאכים כמ"ש במ"א ע"פ וכל קרבי כו' שהם מבררים ההשפעה והפסולת הם משפיעי' למטה להיות מקור להשפעות תענוגים גשמיים, וזהו שאמר כאן שהפרסא המפסקת הוא בכדי שלא יאחזו החיצונים ר"ל כדי שיקבלו החיצונים רק בחי' הפסולת והמותרות שנתברר ונדחה ע"י הקרביים אבל מפנימי' השפע לא ינקו והיינו שאחר הבירור המאכל בקרביים הנה המובחר שהוא הדם שנעשה מהמאכל עולה למעלה מהפרסא ונעשה חיות למוח ולב רק מבחי' הפסולת והפרש שהוברר מהמאכל מזה הוא השפע' לחיצוני' וכמו שהפרש הוא מאכל לדבר אחר כו' לכן מובן שזה שאין להם יניקה מהפנימית הוא ע"י הפרסא המפסקת.והנה כמו שיש למעלה בחי' ממלא בתוך כל עלמין שמתחלק לחלקי' כפי מדת מזג הכלי' כנ"ל והחיות הוא הולך ומתמעט כמו למטה באדם שברא"ש משכן השכל ובגוף מתמעט החיו' וברגלי' מתמעט יותר כו' שכמ"כ הוא למעלה ממש בבחי' ממכ"ע כו', כמ"כ הוא למטה בעבודת ה', שאם עובד רק בבחי' א"פ שהוא בחי' ממלא כו' שהוא בהדרגה וסדר כו' שאינו מהפך טבעו (כמשי"ת) אזי הוא הולך ומתמעט כו', פי' שבעת התפלה הוא מקושר ביותר אליו ית' שההתבוננות אצלו בהרחבה כו' והוא כמו עד"מ שבראש של האדם יש הארה גדולה מהנשמה ששם התגלות השכל כך הוא בעבודה שעת התפלה שאז הוא זמן התגלות המוחין דגדלות שמתבונן בגדולת א"ס ב"ה כפי אשר תוכל נפשו שאת, וכן מתפעל עי"ז בלבו שהוא בחי' איברי הנשימה כענין מ"ש כל הנשמה תהלל י"ה שהוא בחי' רצוא ושוב שזהו פי' נשימה ואחר התפלה. ואחר התפלה שמתקצר' ההתבוננו' הוא מתמעט והולך כו' וד"ל כמו שאח"כ מאיברי הנשימה מתמעט החיות והולך באיברי המזון בבטן וברגלים ובנמשל בעבודה היינו כשחלף והלך ממנו ההתבוננות והרצוא ושוב רק שהוא סור מרע ועשה טוב בפועל ממש מחמת אהבה המסותרת בלבו וזהו בחי' רגליים כמ"ש במ"א. וכ"ז כשאם אין עוונותיו מבדילין כו' אבל אם עוונותיו מבדילי' אז הוא נדחה לחוץ אף בעת התפלה (כנ"ל שיש בחי' פרסא המפסקת כו' בכדי לדחו' הפסולת לחוץ וזוהי עוונותיכ' המבדילי' וד"ל) וד"ל. פי' הגם כי מהפרסא צריך להיות בהשתלשלות העולמות כנ"ל וכמו עד"מ מבשרי אחזה שבגוף האדם צ"ל חצר הכבד, אך מ"מ אין צ"ל הבדלה לגמרי כי אם אדרבה צריך להעלות מבחי' שתחת הפרסא למעלה מן הפרסא וכנ"ל ממשל המאכל שמתברר ע"י הבישול בקיבה תחת הפרסא ואחר הבירור עולה המובחר וניזון ממנה המוח והלב, וכן צ"ל בכנ"י שנק' רעייתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים היינו ע"י קיום כל מצות מעשיות שהם מענינים גשמיים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-fkacwmmw
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.