ה) ואחר שנת' בשרש מהות התורה מעתה י"ל ענין הקנין דתורה, דאי' בזח"ג פנחס רכ"ב ע"ב דהע"ה הי' מחבר תו' שלמעלה בהקב"ה, דלכאורה עיקר הכוונה להמשיך אוא"ס בתו' מלמע' למט' ע"י הדיבור בד"ת, ולכן דהע"ה הי' מחבר תו', משמע מלמט' למע'. אך הענין דשניהם אמת שיש בעסק התו' ב' מדריגות, הא' המשכה ע"ד ואשים דברי בפיך ובהדיבור שורה חכ"ע שבה שורה אוא"ס, וענין הב' לקשר מחשבתו ודבורו בדבר ה' זו הלכה (ה' י"ל ע"ד העיון בתו' והיינו ג"כ כשמכוון לקשר נפשו עי"ז באוא"ס ב"ה כי כל האומר אין לי אלא תו' כו' והיינו ע"י התפלה, ועי"ז מחבר התורה בהקב"ה, כי התו' היא מח"ע שהוא ג"כ בחי' דין וצמצום משא"כ כתר בחי' ורב חסד הוא למעלה מן הצמצום כנז' בת"א ויהי בשלח פרעה, אלא שאעפי"כ צ"ל צמצום דחכ' ע"ד הנז' במד"ר פ' בראשית ס"פ י"ב דאל"כ יהי' חטאין סגיאין ע"ש אבל אחר הבירור ע"פ החכ' צריך להעלות ולחבר החכ' אל בחי' הכתר שהוא ורב חסד שלמעלה מהצמצום בכדי שיומשך בחי' ורב חסד בהחכ' שהוא בחי' עליונה יותר יאיר ע"ד לעושי רצונו עאכו"כ, ולכן לע"ל והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד וארז"ל כולו הטוב והמטיב, עוי"ל כי הקנין דתו', כי בתו' יש אירוסין ונשואין, בחי' נובלות חש"מ תורה היינו רק מבחי' שערות זהו נק' אירוסין, ולכן נק' התו' תו' דבריאה בראשית ברא היינו והחכמה מאין תמצא בריאה יש מאין מבחי' כתר, אך הנשואין זהו המשכת הכתר ומו"ס כמ"ש בלק"ת בדרוש שמע"צ בהביאור ע"פ תורה צוה, וזהו הקנין דתו'. עוי"ל ע"ד מארז"ל פ"ק דקדושין דל"ב ע"ב ואין זקן אלא מי שקנה חכ' שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ואפ"ל כי פי' מי שקנה חכ' ר"ל שהתורה חקוקה במוחו וזכרו, ולכן ארז"ל טוב מי ששונה סדר א' או שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הרבה ואינו רגיל בהם, ועז"נ טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח, כי כשרגיל בהן נק' שקנה חכ' שמתאחד ממש עם החכ' שהוא התורה שבה שורה אוא"ס ב"ה, ועד"ז י"ל פי' הקנין דתורה למעלה כי עם היות הוא ית' מרומם ומתנשא לאין קץ מבחי' החכמה, אעפי"כ במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו עד שנתאחד ממש עם התו' עי"ז דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש, וז"ש במד"ר ממי קנה כמ"ש פלן עינוי יאין ושערי יאין, ר"ל כמו הנפש אינה בערך העינים ושערות אעפי"כ מתאחד עמהם עד שהוא כמו דבר א', כך אעפ"י שהוא ית' למעלה מהחכמה נתאחד עם החכמה עד שהוא הידוע והוא הדעה עצמה כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור