הנה מתחלה נבאר ענין תהו ותיקון
רפח
דוגמא שלמעלה בחי' המלכות דאצי' המבררת הניצוצין נק' שלחן לאדם העליון ז"א דאצילות ולכן עי"ז מכפר עליו כמו המזבח כו' (וע' בזהר פ' תרומה דקנ"ג סע"ב ודף קל"ג ע"א וע' ברע"מ פ' עקב דף רע"א סע"ב מענין זה השלחן ועמ"ש בפ' נשא בד"ה כה תברכו כו').
ועתה נבוא לענין תנופת הלחם ע"ג שתי הכבשים. רק מתחלה נקדים ענין שתי הכבשים התמידין שבכל יום דאיתא בפע"ח שער ה' פ"ג בענין עולת תמיד שכל עולה הוא בחי' לאה שהיא עליונה ושם הדינים קשים כולם ולכן בא עולת התמיד כנגדה למתק דינה, וע' בהרמ"ז ר"פ צו שהקשה שהרי עיקר זיווג של שחרית הוא דיעקב ורחל ופי' שמ"מ צריך ג"כ מיתוק לדיני לאה כו' ע"ש. וביאור ענין דזיווג יעקב ורחל ולאה ושע"ז באו השני תמידין להמתיק הדינים כו'. כי הנה כתי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה ורחל היינו כבש והוא בחי' מלכות שנמשלה לרחל לפי שמצינו שיש ברחל טבע ההכנעה יותר מכל הבהמות וגם לכל רואה מעירה רחמים עליה וקולה קול המעורר רחמנות וגם שמנחת א"ע לגזוז ולא תשמע קולה משא"כ כל הבהמות לא ישקוטו ולא ינוחו כשיבאו לגוזזם (וכ"ז הוא בחי' ההכנעה וביטול, בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' כמ"ש במ"א בד"ה אם לא תדעי לך בפ' ויצא) והדוגמא בזה בשכינה אשר יורדת להשפיע לבי"ע ומחי' גם את החיצונים וסובלת זה ויניקתם מהשערות וזהו ענין לפני גוזזיה נאלמה וכמ"ש ע"פ אלה מסעי בנ"י כו', וכדי להמתיק הדינים דתרין נוקבין לאה ורחל שבהם נאחזים החיצונים נאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, תעשה לשון תיקון כמו ועשתה את צפרניה, ותיקון זה היינו ע"י עולת התמיד שמקריבין הכבש הגשמי ששרשו מעולם התהו ע"ג המזבח ועי"ז מעלים מ"ן מהרפ"ח ניצוצין ועי"ז יורד ונמשך מלמעלה מ"ד והוא ענין אש שלמעלה ארי' דאכיל קרבנין ארי' אותיות ראיה שהוא הארת שם מ"ה מחכמה המברר המ"ן ועי"ז נמתקים הגבורות דנוק', וזהו ענין זיווג יעקב ורחל, וכן הזיווג דלאה, כי לכל נוק' צריך המתקה לבא מדכורא והיינו בחי' יעקב ז"א דאצי', והענין כי רחל הוא אותיות הדבור ולאה הוא אותיות המחשבה ולכן שניהן נק' נוק' כי אותיות הוא הבחי' אחרונה רק נגד רחל שהוא דיבור עלמא דאתגלייא נק' לאה שהיא מח' עלמא דאתכסיא אבל גם המח' היא בחי' אותיות כו'. והנה התחלקות הכ"ב אותיות במבטא בה' מוצאות הפה הוא ע"י ה"ג מנצפ"ך שמחלקות הקול וההבל לחלקים כו', וזהו שבנין הנוק' אותיות הוא מהגבורות וכן הוא ג"כ באותיות המחשבה שהם באים גם כן בהתחלקות כמו אותיות הדיבור ע"י ה"ג מנצפ"ך דאימא כו' (ועמ"ש ע"פ וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו כו' ובד"ה אדני שפתי תפתח), והנה ע"י השתלשלו' הגבורו' נמשך יניקת החיצונים שהם הדינים הקשים ויניקתם מפסולת גבורות דקדושה (ועמ"ש מענין זה בד"ה ויקחו אליך פרה בפ' חקת), אך ע"י יעקב שהוא בחי' אז יבקע כשחר אורך המשכת אור א"ס השורה בחכ"ע ומלמעלה מעלה כו' עי"ז נמתקים הדינים והגבורות ולא יהיו בבחי' גוזזיה להפריד השערות והאותיות ביש ודבר נפרד כו' והיינו ע"י התגלות הביטול מבחי' ח"ע. וזהו דאיתא במ"ח את הכבש אחד יעקב תעשה בבקר כו' כי יעקב הוא הממשיך בחי' כבש ממקורו ושרשו וכמו שיבוא בסמוך בענין והכשבים הפריד יעקב
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-jr1vjxww
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.