רנ

וטרדה והוציאה מתוך פלטרין שלו, ולאחר זמן ביקש להחזירה, אמרה יחדש לי דבר, ואח"כ הוא מחזירני, כך לשעבר הי' אדם שרוי בג"ע במחנה השכינה כעס עליו הקב"ה וגירשו ממחיצתו (וכמ"ש ויגרש את האדם כו') כשיצאו ישראל ממצרים ביקש הקב"ה להחזיר ישראל למחיצתו ואמר להם שיעשו להם משכן וישכון בתוכם כמ"ד ועשו לי מקדש כו' אמרו ישראל יחדש לנו הקב"ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו כו' ע"ש. ועד"ז י"ל שכיון שחפץ להחזירנו צריך לגרש הלעומת זה, וידוע שכנגד המטרונה שהיא כנס"י, היא האמה ושפחה כי תירש כו', וע"ז צ"ל בחי' גרשון לגרש את האמה, ועיין בזהר פ' אחרי דע"ב א' ע"פ אנכי אשלח גדי עזים ועיין בסש"ב סי' י"ח בד"ה כתיב מה יפית ומה נעמת בענין לגרש את תאוות נה"ב ממחשבה ודו"מ, והיינו ויגרש מפניך אויב, ע"ד אמלאה החרבה, ובזה א"ש מה שכ' בלק"ת בד"ה נשא את ראש ב"ג דרוש הראשון בענין המ"ב מסעות במדבר שהוא בשביל להכניע את המדבר, שזהו בשביל שצ"ל תגרש גוים ותטעה, גרש את האמה, ע"כ צ"ל להכניע את המדבר שהוא שורש יניקת החיצונים כו', וזהו ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך כו', ועיין זח"ב פקודי דרמ"ב א' בענין ההפרש בין המשכן ובין בהמ"ק אשר עיקר המשכת ונהר יוצא מעדן להשקות נמשך בבהמ"ק, וא"כ המשכן הי' רק כמו אירוסין, לכן בינתיים צ"ל גרש את כו', תגרש גויםותטעה כו', ועיין מענין ויגרש את האדם בזח"ב נ"ג ב', פי' שהאדם גרש גרושין לבחי' את, והמשיך על עצמו חויא בישא. והוא ענין המדבר אשר שם נחש שרף כו', ועיין מזה עוד בפ' ויחי דרל"ז ע"א באריכו' ואפ"ל לפ"ז פי' נשא את ראש, נשא את שיתעלה בחי' את מה שע"י אדה"ר נעשה ויגרש את, ועכשיו ע"י בני גרשון הוא נשא ורוממות לבחי' את. ועמ"ש בד"ה כה תברכו בענין וברכת את, את דוקא שהן האותיות שמא' ועד תיו, ועיין בזהר ויגש דר"חע"א וברכת את, את דוקא. והברכה בבחי' את י"ל ע"ד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, היינו האותיו' מאלף עד תיו שבג"ן סדרים דאורייתא יומשך בהן הברכה וההמשכה מבחי' ונהר יוצא מעדן כו', ועמ"ש מזה ע"פ ומשוש חתן על כלה. וגם י"ל כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי ברכבי שיש סוסין נוקבין וסוסין דכורין הם אותיות נקבות ואותיות זכרים, והם בחי' אותיות שם מ"ה, ואותיות דשם ב"ן, והנה בחי' את שהוא מ' י"ל נק' אותיות נוקבין וברכת את להמשיך הברכה מאותיות דוכרין דשם מ"ה, ונק' יחוד עליון ההמשכה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע. ועיין בזח"ג פ' בלק דק"ץ סע"ב שבמלאכים כתיב ברכו ה' מלאכיו ואין אומרים את ה', אבל אנו צ"ל את ה' דוקא וע"ש בבה"ז. ואפ"ל כי בשם ה' עצמו ג"כ הרי ה' אחרונה הוא מ', ע"כ במלאכים כתיב ברכו ה', אבל בישראל שהם בעשי' צ"ל את דוקא. ואפ"ל פי' הפסוק על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה שבחי' את זהו מל' דאצי' ע"ד את הטפל כי עמך מקור חיים, שבחי' מקור חיים הוא עמך טפל ובטל לך, ובחי' והב היינו מ' דק"נ, ע"ד לעלוקה שתי בנות הב הב, וא"כ המכוון שבחי' והב יהי' בטל לבחי' את כמ"ש בת"א פ' ויחי בסד"ה אוסרי לגפן עירה, שבחי' עירה עיר פרא, יהי' אסור וקשור ובטל לבחי' גפן ממצרים תסיע כו' ולפרש"י במשלי סי' למ"ד ט"ו או' שתי בנות הם ג"ע וגיהנם, א"כ י"ל והב היינו גן עדן, וזהו את והב בסופה, או גם גיהנם לרשעים כו'.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org