זאת חנוכת המזבח
קי
לענין משיחת המזבח שזהו ענין בפ"ע וזהו ענין בפ"ע, אך להבין זה צ"ל תחלה ענין הקרבנות בכללם מה ענינם כי הנה הקרבנות נק' בשם לחם כמ"ש את קרבני לחמי לאישי וארז"ל בשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת אדם ואכילת מזבח, אכילת מזבח היא שהיו מקריבים חלב ודם ע"ג המזבח והי' יורד אש מלמעלה כדמות ארי' ותאכל את העולה ואת השלמים וזהו ארי' דאכיל קורבנין הנז' בזהר ויובן זה מעניני התפלה שהיא כנגד הקרבנות ובהכרח שצ"ל בתפלה ג"כ בחי' מעין בחי' הקרבנות ודוגמתן שלכן תיקנוה כנגד הקרבנות והיינו משום העלאת נה"ב בתפלה שעיקרה בעבודה שבלב להפוך לבו מן הקצה אל הקצה ממה שהי' שקוע וטרוד כל היום במח' אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש, איש איש כפי שיודע נגעי לבבו ולצעוק אל ה' בצר לו בכל לב ונפש וכמ"ש צעק לבם ולעורר את האה' לה' בתשוקה וצמאון ולדבקה בו ית' עד שתחפוץ להתפשט מלבושים צואים הן הן המח' והדיבורים והמעשים אשר לא לה' המה הן בהיתר כו' שהן מלבושי נוגה שלפעמים עולה ונכללת בקדושה כאשר יפלס האדם מעגלי דרכיו שלא יהנה מן העוה"ז רק לשם שמים להרחיב דעתו לה' ולתורתו כו' כמ"ש במ"א משא"כ כשנמשך האדם אחר גופו לצורך עצמו ולהנאת עצמו מכוון אזי הוא יורד ונמשך למטה ומן ההיתר יסיתנו כו' וזהו ענין בחי' הנוגה כשהיא יורדת ונכללת למטה בקליפות הטמאות לגמרי ועד"ז נתקן ענין התפלה, ומתחלה יסדר אדם שבחו של מקום בפסוד"ז בגדולת ורוממות א"ס ב"ה לעורר התשוקה והצמאון בנה"ב לאסתכלא ביקרא דמלכא בסידור שבחיו איך שהוא ברוך שאמר והי' העולם דהיינו באמירה אחת ובמאמר א' כו' וכמ"ש בזהר במח' א' ברא את העולם שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש וכולם נסקרי' בסקירה א' כו' והוא יחיד חי העולמים מלך, פי' יחיד שהוא לבדו הוא כמו קודם שנברא העולם כמ"ש אתה הוא עד שלא נברא כו' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי שאף לאחר שנה"ע אין עוד מלבדו ואתה ה' לבדך כמו קודם שנבה"ע כי העולם אין תופס מקום כלל דכולא כלא ממש חשיבא לגבי, לפי שאתה עשית את השמים כו' ואתה מחי' כו' וחי העולמים אינו אלא בבחי' מלך שאין זה אלא לפי שנק' שמו ומלכותו על המדינה כו' כמ"ש במ"א, משובח ומפואר עדי עד פי' למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית כמ"ש הכל ירוממוך סלה וכל החיים יודוך סלה וקדושים בכל יום יהללוך סלה פי' סלה בלי הפסק עד רום המעלות ונודע כמה מיני עליות געה"ת ועליון ונו"ן אלפים יובלות ושמיטין ויש הרבה מיני עילוים שונים והכל נמשך רק מבחי' שמו הגדול בחי' שמו ומלכותו שאין זה אלא בחי' זיו והארה בלבד וכי נשגב שמו שאפי' שמו הוא בבחי' לבדו רק הודו וזיו של שמו על ארץ ושמים כו' ואי לזאת תכלה ותכסוף אליו ית' נפש כל חי לדבקה בו ית' ובפרט בהזכירו כי נק' שמו הגדול ומלכותו ית' עלינו ישראל בפרט וכמ"ש וירם קרן לעמו מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי כו' כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל כו' אזי תתעורר השמחה בלב איש ישמח ישראל בעושיו בשמחה גדולה לאלהים שהשרה שכינתו בתוכינו וינהו בית ישראל אחרי ה', ואח"כ ברכת ק"ש איך שהמלאכים מקדישים ואה"ע אהבתנו חמלה גדולה ויתירה פי' יתירה מהמלאכי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-v7gcj7fx
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.