בשעה שהקדימו
קסט
אא"ס ברמ"ח איברי' דז"א, ועכ"ז לישראל נודעת מעלה יתירה בשעת מ"ת והוא שניתן להם גם בחי' התורה שהיא מבחי' ח"ס והיא הקו המדה על המשכו' החסדי' איך ומה שיהי' ההמשכה בפרטות שמזה נמשכו ג"כ הדקדוקי' בהמצות שיעשו כך וכך דייקא כדי שעי"ז דוקא יהי' כלי להמשכות הנ"ל לפי ערך ובחי' ההמשכה ממש, משא"כ באברהם שלא זכה רק להמצות לבד ולא למ"ת מבחי' קו המדה דח"ס לכן לא קיים כלל המצות בפועל בגשמיות כמ"ש במ"א. ומה שזכו ישראל לזה הוא ע"י שעבוד מצרי' בחומר ובלבנים וכדפי' חז"ל בחומר זה ק"ו ובלבני' לבון הלכתא ור"ל שמהחומר ולבני' נמשך מ"ת שיש בה ק"ו ולבון הלכתא כי מחמת המצור ומצוק הי' בחי' א"ח ע"י אהבת בכל מאדך מחמת העלאת רפ"ח ובזה הא"ח נתעורר בחי' א"ח למעלה והוא השערות דמו"ס שהן בבחי' א"ח מה שלא יכילו כלי המוחי' ומהם שרש התורה כדלעיל, ולכן עי"ז זכו למ"ת (וכמו"כ הקושי' בהלכה הוא המנגד ג"כ להאמת ועי"ז אח"כ מתלבן ההלכה שהוא ענין הא"ח). ובזה יובן ג"כ מה שנק' בשם מתן תורה לשון מתנה, כי המתנה הוא ענין נתינת דבר בתוספת מכפי הרגילות בכל פעם וכמו עד"מ תוספת כתובה שאפשר ויכול להיות שהתוס' הוא מרובה על העיקר, וכמ"כ יובן למעלה הנה ידוע בענין הזיווגי' ויחודי' שבמדות העליונו' שיש בהם ב' בחי' דרך כלל, הא' הוא היחוד המוכרח לצורך חיות העולמו' והוא תמידי ולא נפסק והוא בחי' זיווג או"א דזיווגייהו תדיר ונק' תרין רעין דלא מתפרשין והוא מפני שבכל רגע צ"ל ההמשכה מאין ליש כו', והב' הוא לצורך התהוות נשמות חדשות לגמרי וזה אינו רק לעתי' ידועי' והוא בחי' המשכת אור חדש ממש מא"ס ב"ה בסוד תוס' מרובה על העיקר, והוא ענין ג' בחי' שארה כסות' וענת', שארה כסות' הוא בחי' א"פ וא"מ הנמשכי' להחיות העולמו' אבל עונת' הוא מע"ש לע"ש שאז הוא המשכת נשמו' חדשות, וכמו בגשמיו' עד"מ שע"י קליטת הזרע נוצר ולד וזהו התחדשות דבר ממש שלא הי' מתחלה משא"כ המזון והכסות פעולתם רק לקיים הגוף שכבר ישנו ולחזקו ולא הוי' חדשה ממש, והנה כמו שהולדת הולד כשאשה מזרעת תחלה הוא בחי' מ"ן אזי יולדת זכר כמ"כ למעלה המשכת בחי' הנשמו' חדשו' בתוס' מרובה על העיקר הוא ע"י העלא' מ"ן והוא בחי' מאד"ך שזהו בחי' א"ח לעורר מאד למעלה, ועד"ז הי' ענין מתן תורה בשבועו' פי' מתנה והתחדשו' בתוס' מרובה על העיקר מה שנמשך מבחי' ח"ס הנ"ל למטה ממש והיינו ע"י המ"ן והא"ח מהגלות מצרי' שהי' תחלה, וההתחדשו' ג"כ נק' בשם פרי כמ"ש ממני פריך נמצא כי הפרי הוא ג"כ התהוות הוי' חדשה לעתי' ידועים, ובזה יובן ג"כ ענין י' הדברות לא תנאף כו' פי' דזלע"ז עשה האלקי' שבהיכלות הסט"א שמקבלי' חיות ויניקה מהקדושה יש ג"כ ב' בחי' הא' מה שהם מקבלי' כפי מה שנקצב להם שיגיע להם יניקה עפ"י סדר ההשתלשלות וכמ"ש קץ שם לחשך שיש קץ וגבול ליניקת החיצונים, אך חיות זה הוא מעט וכבר הי' כלה קיצם והיתה מתמלא סאתם וסיבת אריכות הגלות הוא מחמת שבעונותינו ה"י הם מקבלים ג"כ תוס' יניקה בבחי' תוס' מרובה על העיקר וכנ"ל בענין עונתה כו', וע"ז נאמר לא תנאף פי' לא תגרום עי"ז שגם למעלה תלך השפע הפנימי' לסט"א הנק' שפחה כי תירש גבירתה כו', וכ"ה ענין לא תגנוב כי ע"י הגניבה בגשמיות שהוא לקיחת החפץ בהעלם דבר מבעליו כמ"כ גורם ח"ו למעלה ענין המשכת השפע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך א
- מזהה
- rh-wdb0n9bq
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.