אין העצמי דפנימית הכתר שבו שורה העצמות דא"ס ממש שלמעלה מבחינת הבירורים כו' ושרש עשו הוא בבחינת ההעלם וצמצום שבא לגילוי יש ממש ובירידת ההשתלשלות נעשה בחי' יש נפרד וכמו תענוגים הגשמיים שנפלו בשבירה ממש כו'. אך לגבי בחינת האין ומ"ה דיעקב הב' הנ"ל שבא ונמשך אח"כ לברר לבחינת יש דעשו שזהו בחינת שם מ"ה דתיקון לאחר התהו דבחכ' אתברירו דוקא (כצ"ג שעושים תשובה כנ"ל) הרי שם עשו קודם ליעקב כי התוהו קודם לתיקון כמ"ש ברישא חשוכא והדר נהורא כנ"ל. ואע"פ שבחינת אין דמ"ה דחכ' נקרא מברר כי הרי הוא מהפך היש הגס לאין (כמו בתשובה בלב נשבר ונדכא באמת ע"י כח מ"ה דנשמה כמו בעי"ת וכה"ג) עכ"ז הרי שרש המתברר שהוא שרש היש הגשמי קודם לבא מבחי' האין וההעלם שזהו בחי' התהו כו' וד"ל. וזהו יעקב יעקב ב' פעמים א' שרש יעקב באמת בבחינת אין האמיתי והב' יעקב יו"ד עקב ידו אוחזת בעקב עשו לבררו להפוך היש לאין בתשו' ומע"ט בעוה"ז כנ"ל. וזהו שאמר עשו ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח דהיינו ע"י תורה ותפלה בהתלהבות ודביקות אמיתית נהפך הגסות והיש לאין מכל חומריות הגוף בתענוגים הגשמיים כמו במאכל וכה"ג וזהו יו"ד עקב שבא הכח הזה ליעקב משרשו הראשון יעקב העליון דוקא שהוא בחינת אין האמיתי כנ"ל (וכמו בעי"ת בהיותו קרוב ממש לנשמות ישראל כמו שעלו במח' ע"כ מתעוררים בתשו' שלימה בבכיה מקירות הלב להפוך גסות הגוף באמת) ששם יעקב הוא הבכור באמת כמשל השפופרת כו' וזהו את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי שזהו ממילא בא מצד שרש יעקב הראשון שבאמת הוא הבכור וא"כ לו נתייחסה הברכה דהא בהא תליא כידוע דשרש הברכות הוא מבחינת מקור כל המקיפים עליונים כו'. ועכ"ז טענתו אמת דבכורתו לקח כו' כי מצד בחינות ההשתלשלות דתוהו ותיקון הרי שרש עשו בבחינת התהו קדם ליעקב (שהוא יעקב הב' הנ"ל שבא אח"כ לתקן ולברר לבחינת היש דתהו כו') ודרך כלל מבחינת נקודים ולמטה ששם היה השבירה דס"ג כו' עשו קודם ליעקב (כמו שקליפה קדמה לפרי) ולמעלה מן השבירה והתיקון יעקב הוא הבכור באמת וכמ"ש בני בכורי ישראל כו' ונקרא ראשית תבואתו כו' וכמשל השפופרת הנ"ל וד"ל. ולהבין זה בתוספת ביאור בדרך קצרה. הנה אנו רואים גם למטה בענין השבירה ונפילה שנפל למטה ביותר בבחינת גסות וחומריות דק"נ כמו כל גסות התענוגים הגשמיים כמאכלים טובים בשר ודגים וכל מיני מטעמים וגם הלחם הגשמי הנה יש בהם בהעלם גדול מאד גם מבחינת החכ' והשכל הדעת הרוחני ממש ולא עוד אלא שיש בכח המאכלים בשר ולחם מקור כל שכל וחכמה מאחר שאנו רואים כאשר יאכל אדם וישבע לחם וכש"כ בשר וכה"ג יתחזק כח שכלו ביתר שאת להשכיל בכי טוב כל חכ' וסברא ע"י חיזוק נפשו מן המאכל שלא הי' משכיל שכל חדש וטוב וישר כזה אם לא הי' אוכל וכמו שאמר רב נחמן עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' וכן גם חמרא וריחא פקחין וכן גם טעמי פירות מיישבים כלי המוח להשכיל בטוב כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור