ברצון ושכל שבמוח ברב חסד וטוב ביותר מכפי המדה שעפ"י רצון המורכב בשכל וטעם כו'. וגם מתפשט אור וחיות חדש גם בחיצונית המדות שבלב ומשם לכל האברים (אעפ"י שאמרו שהריח אין הגוף נהנה ממנו רק הנשמה שבמוח מ"מ מאחר שהריח הוא שמשיב את הנפש בכלל ודאי ממשיך הנפש ג"כ ללב וחיצונית האברים להאיר אור חיות חדש גם בדם הוא הנפש החיצונית כו') וכך הוא בענין ריח הקרבנות שאמר ירח מנחה כו' שהוא העלאת אור התענוג מהתחדשות הבירורים כמו ריח הפרי הטוב והבושם החדש הטוב שיעשה נח"ר ונייחא למעלה עד שנקרא ריח ניחוח להמשיך אור חדש גם ברצה"ע וח"ע להיות מאיר אור פני מלך בתוספת אור ביתר מכפי מדת השכל וטעם לרצון כו' כמו לכפר על העון ולסלוח למחול לכל פושע להמשיך שפע ורב טוב כו' (כמו וירח את ריח בגדיו ויברכהו כו' כמ"ש במ"א וד"ל):
(ד) אמנם עדיין י"ל למה נקרא בשם מנחה דוקא ולא בשם דורון ומתנה וכה"ג. אך הנה יש להקדים בכללות ענין הקרבנות שנק' בשם העלאת מ"ן וההמשכה שנמשך עי"ז נקרא המשכות מ"ד כו'. וע"כ אין הקרבנות רק בישראל דוקא ולא באוה"ע שאין בכחם לברר להיותם עצמם בנפילת ושבה"כ בק"נ כו' ולא נק' אדם כי יקריב כו' רק ישראל דמ"ה דתיקון מברר ומעלה לבחינת ב"ן דתהו כידוע. וגם המלאכים העליונים שהן בתכלית הקדושה האלקית באמרם ג"פ קדוש כו' בלי הפסק כלל ומשתחוים ואומרים שירה בתכלית הביטול ובעומק השגות נפלאות בעילוי אחר עילוי כשרפים וחיות כו' עכ"ז לא נק' העלאת מ"ן שלהם בשם ריח ניחוח להוי' ממש כמו מקרבנות דישראל בגשמיות דפרים וכבשים ע"ג מזבח גשמי כו' וכן תפלות ישראל שבמקום קרבן תמידים כידוע ואע"פ שנשמתם מלובש בחומר גופני גס כבהמה ממש עד שיש בהם תערובות רע גשמי ביצה"ר שבחלל השמאלי כו' ואם לפרקים מתעורר בתשו' וגם בהתעוררות אהבה ודביקות אלקי' חולפת ועוברת מיד וברגע אחד יהופך מטוב לרע כו' ואין להם ערך כלל למלאכים עליונים כו' אך עכ"ז אדרבה היא הנותנת דמפני שחומריות גופם מחשיך מאד וכמו שחום הטבעי שלהם הבא מגסות המאכל כו' אך אם לא יאכל יתחלש גם כח השכל כו' שלא יוכל לכוין בתפלתו כלל וגם לא יתפעל בהתלהבות הלב כלל א"כ מכח האכילה הגסה שנהפך לדם הוא שנהפך לטוב וקדושה האלקית להיות מזה כוונה טובה במוח בהשגה האלקית ולב טוב בהתלהבות ותשוקה האלקית. וה"ז כקרבן חלב ודם דבהמה גשמית שעולה באש שלמעלה כו' ונעשה לריח ניחוח לה' ממש כנ"ל כך עולה ונכלל מאכל הגס עצמו באלקות ממש כו' בהתפללו במוח ולב הגשמי בכוונה גדולה כנ"ל. וזהו בחינת התחדשות גדולה יותר מחידוש ציפור המדברת שמבחינת חי הגשמי דמאכל בשר בהמה יהופך להיות ממנו כח השכל האלקי בכוונה שבמוח ולב הגשמי כו'. וזהו הטעם שעיקר בחינת ההעלאת מ"ן הוא בקרבנות דישראל בקרבנות גשמיים דוקא שהוא דבר חדש ביותר מטעם הנ"ל ולא בהעלאת מ"ן דמלאכים עליונים אף שנקראים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור