ויגש אליו יהודה
רלה, ב
דאה' שמשפיע לאשה אש ה' כי מאיש לוקחה כו') וכמו"כ אחרי בחי' השוב דיראה רצוא דאה' וכמ"ש עבדו את ה' ביראה תחלה ביראה ואח"כ וגילו ברעדה הגילה הוא החדוה בקרבת אלקים ובמקום גילה זו תהא רעדה בבחי' שוב דיראה כמו וינועו כו' ונמצא עכ"פ היראה בחי' מקבל נק' בת והאה' בחי' משפיע כמו שמדות שבלב נק' צומח בהתפשטות ונק' עצי שטים דקרשי המשכן שעומדים זקופים ומשפיעים למל' שהוא בחי' היראה בחלל דאדנים שמקבלי' הקרשים כו' כנ"ל. וזהו ג"כ ענין ויגש אליו יהודה שהוא בחי' היראה דמל' בבחי' ביטול ושפלות לגבי יוסף שהוא בחי' המשפיע דאה' כו' שנק' בן כמ"ש בו בן פורת כו' והיינו כמו שעכשיו בחי' צומח למעלה מבחי' דומם כך האה' שהיא בבחי' צומח למעלה מבחי' היראה שהיא מבחי' דומם בביטול ושפלות כנ"ל וד"ל. אך הנה לע"ל כתיב א"ח עט"ב שבחי' היראה שהיא בחי' מקבל עכשיו תתעלה למעלה מבחי' האה' שנק' משפיע עכשיו ותהי' עטרת לבעלה כו' והוא מ"ש ג"כ אב"ן מאסו הבונים שהן בחי' המוחין דאו"א שמולידים אהוי"ר ב"ן וב"ת כו' והיתה בחי' הב"ת בשפלות המדריגה מאד (כי מאיש לוקחה זאת אחת מצלעותיו ואו"א תקינו לה שלזה נק' בונים כו' וד"ל) היתה לראש פינה בראש דח"ע והוא בחי' יר"ע כנ"ל. והענין הוא כידוע הכלל דנעוץ תחלתן בסופן וסוב"ת דבחי' היראה שנק' ח"ת נעוץ סוב"ת ביראה ודחילו עילאה שהוא בחי' ח"ע כמ"ש הן יראת ה' היא חכ' שבראש דוקא שהוא בחי' כח מ"ה ביטול במציאות האמיתי ועצמי כמו ונחנו מה מ"ה ממש שלמעלה מביטול היש ולמעלה גם מאה"ר בתענוגים ברשפי אש שלהבת י"ה שנק' רחימו עילאה וכש"כ מרחימו תתאה הנ"ל להיות שזהו בחי' יר"ע שהוא ביטול במציאות בתכלית מכל וכל עד שאינו מרגיש א"ע כלל וכלל בבחי' יש ודבר מה והוא כמו שמתבטל פתאום בבואו לפני המלך עד שנעשה כאבן דומם ממש שלא יכול לדבר ואין בו שום התפשטות והרגשה בעצמו כלל וכלל כמו בש"ע אד' שפתי תפתח כו' כידוע. אך א"כ איך יוכל להיות שבחי' יר"ת שאינו רק ביטול הישות וגסות בשפלות והכנעה לקבל עול לבד יעלה ויגיע למדריגה זאת דיר"ע שהוא ביטול העצמי מכל וכל כנ"ל אמנם הענין הוא דאדרבה היא הנותנת משום דביטול חיצוני זה שהוא מבטל א"ע לבד ה"ז כמו ביטול העצמי והפנימי בשרשו ביר"ע שהוא ביטול הפנימי מכל וכל כי הרי בשפלות והכנעה זו שביר"ת בריחוק מקום אעפ"י שאינו רק ביטול היש לבד ואינו בבחי' ביטול במציאות כלל עכ"ז הרי ביטול רצונו וכל עצמו להיות נכנע לכל אשר יגזור אומר עליו בקעומ"ש הרי נעוץ בסוף זה מתחלת הכל שהוא ביטול הפנימי דיר"ע ונעוץ סופן בתחלתן שיכולה יר"ת לעלות בשרשה ביר"ע שהוא ביטול המציאות מכל וכל כו'. וראיה לזה ממ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא בביטול דקעומ"ש לבד כי זה כל האדם דח"ע שהוא יר"ע כנ"ל (כמו שהי' במ"ת שע"י שאמרו נעשה בקעומ"ש לבד נמשך להם ממילא בחי' ביטול דיר"ע עד שעל כל דיבור כו' וד"ל) וז"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-809426wm
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.