בן פורת יוסף
רמז, ג
להתעורר באה"ר העצמיי' או בתשובה שלימה בלי התעוררות מלמעלה כלל וכלל כו' רק מכח עצמם דוקא וזהו דמגרמיה אזדרע כו' בבחי' העלאת מ"ן שמכח עצמה וכמ"ש וכגנה זרועיה תצמיח מאליה (והוא הנק' טוב מאד דגנוז בגווה כמ"ש בזוהר ומבואר במ"א). ואמנם הנה הגם שמעלת הספיחים גדולה מצד שבא מכח העצם כנ"ל מ"מ יש מעלה יתירה בזריעה הצומחת יותר מטעם אחר להיותה באה בריבוי גדול בכפלי כפליים לאין שיעור שהולך וצומח בלי הפסק כלל כמו ויזרע יצחק כו' מאה שערים שזהו בחי' התחדשות גמורה כמו בצמיחת התבואה בחידוש גמור שניתוספו בכפלי כפלים מכמו שהיה בזריעה כמו מקב א' כמה כורים וכך הוא ענין תולדות וצמיחת דב' אהבות הנ"ל שבאו בחידוש גמור מן ההשגה וההתבוננות שעושים פרי במצות ע"י כח דאור זרוע לצ"ע בהתעוררות כו' זהו אין לו שיעור כלל ונוסף על הזריעה בכפלי כפליים כו' אבל בחי' התעוררות אהבה מסותרת שבאה מכח העצם שזהו כצמיחת הספיחים אין בזה חידוש גמור רק במה שבאה כח האהבה מסותרת לגילוי לבד שהרי זהו בחי' עצמיות וטבעית בנה"א כו' ולא בא רק לידי גילוי מן ההעלם לבד (ויש בזה שיעור ומדה כפי אופן כח הצמיחה שבארץ שתוציא צמחה ע"פ מאמר תדשא הארץ דשא כו' וד"ל). (אך באמת אין הענין כן דנהפוך הוא דבזריעה גם שניתוסף הרבה גם זה בא מכח הצומח שבארץ שיש בכחו לחדש מאין ליש שנק' חידוש גמור והוא בא מחמת ביטול היש לאין דחטה הזרוע בארץ וזהו נק' יש מיש עכ"פ אבל מה שנצמח מעצם הצומח שבארץ בלי זריעה כלל זהו נק' חידוש יש מאין ממש והוא צמיחה בלי שיעור כלל שגם שקוצר כמה אלפים פעמים חוזר וצומח כו'. וזהו שלע"ל אמר אור חדש על ציון תאיר שהוא כח האהבה מסותרת שבעצמות שנק' אור חדש ממש משא"כ עכשיו בזמן הגלות הוא ע"י התעוררות רוח ממרום דיוסף צ"ע שלמחיה כו' שנק' גננא דגנתא דאע"פ שמוליד ריבוי תולדות בברכה מרובה ביותר יש לו שיעור והפסק משא"כ ברכת הארץ מכח עצמה שאין לה שיעור כלל וזהו ששם ב"ן יעלה למעלה משם מ"ה דמשפיע והוא מל' דמשיח שיעלה למעלה מיוסף דהיינו מ"ש ולהחיות לכם לפליטה גדולה שבימות המשיח לא יצטרכו למחיה דיוסף כלל כנ"ל וד"ל):
(יב) ובכ"ז יובן מ"ש וילקט יוסף את כל הכסף כו' דהנה אמרו רז"ל ג' מטמונים הטמין יוסף א' נתגלה לקרח כו' והג' יתגלה לע"ל כו'. והענין יובן עד"מ אדם שרוצה לילך בדרך רחוקה מאד מהלך כמה שנים בים ויבשה דודאי הרי לפי שיעור הדרך שיתעכב זמן רב כ"כ צריך האיש להכין צידה לדרך רחוקה כזו הרבה מאד שיספיק לכל הזמן שיתעכב בדרך הזה. והנה עיקר הספקת האדם וביתו הוא במזון דלחם ולבוש דכסות אבל שארי הצטרכות במזון כבשר ודגים ויין ושמן וכה"ג א"א שיכין הכל כפי הצריך לזמן רב כזה ובמה ישאם שתהיה הוצאה יתירה על השבח כו' וכן בלבוש דכסות וגם במזון דלחם לא יוכלו להכין רק לחודש ימים ולא יותר שיופסד המזון והכסות יבלה בשנה א' כו'. הנה לזאת עיקר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-s2d5aabg
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.