ויגש אליו יהודה
רלד, א
כנ"ל. וזהו ענין הקורות שהן עשוים להחזיק לדפנות מכל צד ומעלה ומטה יחד וז"ש ויורהו ה' עץ כו' עץ החיים למחזיקים בה דוקא שהיא ח"ע העצמית שמחזקת הכל למעלה ולמטה ולד' סטרין יחד. וזהו קורות בתינו ארזים מעה"ח שיריעות דמשכן היו רק בדרך לבוש והעלם שנא' עוטה אור כשלמה כו' והיינו בחי' צומח שבדומם היולי הנ"ל שמגיע לעצם הפשוט דכל התפשטות כו' מגיע בעצם כו' וכידוע דאא"ס למעלה עד כו' ולמטה עד אין כו' וזהו כמו הארז שתכלית גידול צומח שבדומם הי' מונח בבחי' דומם כאבנים לקורה להחזיק הדפנות בקרקע שהי' מאבן שעיקר המקור לעתיד וד"ל:
(ט) וזהו ויגש אליו יהודה כו'. דהנה ידוע בזהר עמ"ש כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כו' שזהו בחי' יסוד ומל' שהן יוסף ויהודה ובכלל היינו בחי' זו"נ דאצי'. וזהו ויגש אליו יהודה דוקא שהוא בחי' המל' שנגש ונתקרב להתייחד ביוסף שהוא בחי' יסוד ז"א בחי' צ"ע כו'. אך הנה תחלה י"ל שרש ענין ההפטרה דפרשה זו (ביחזקאל ל"ז) ויהי דבר ה' כו' קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ א' וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בנ"י חבריו וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך וכאשר יאמרו אליך מה אלה לך דבר אליהם כה אמר ה' הנה אני לוקח את עץ יוסף ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי כו' עד הנה אני לוקח את בנ"י מבין הגוים כו' ועשיתי אותם לגוי א' בארץ כו' ומלך א' יהי' לכולם כו' עד ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי' לכולם כו' עד ודוד עבדי נשיא להם לעולם כו'. והנה לכאורה סמיכות ענין זה דעץ יוסף ועץ יהודה לפרשה זאת דויגש אליו יהודה הוא בהיפוך גמור דבפ' זאת משמע דיהודה הוא למטה הרבה מיוסף וע"כ נגש אליו יהודה בהכנעה גדולה ואמר לו בי אדוני ידבר נא עבדך כו' ואל יחר אפך בעבדך כו' ובענין העצים דיוסף ויהודה הרי אמר בתחלה קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה כו' ואח"כ ליוסף עץ אפרים כו' והיו לאחדים עכ"פ לא שיוסף הוא למע' מיהודה ולא עוד אלא שבסוף אמר הנה אני לוקח את עץ יוסף כו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כו' שיתן את עץ יהודה על עץ יוסף דמשמע מזה שעץ יהודה יהי' למעלה מעץ יוסף וכמו שמסיים ועבדי דוד שהוא מיהודה מלך על כולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם שהוא מלך המשיח כידוע. אך הנה כ"ז יובן עפ"י כל הנ"ל בענין קורות בתינו ארזים כו' בענין ב' מדריגות דצומח ודומם דעכשיו בחי' הצומח למעלה מבחי' הדומם שהצומח הוא בחי' כח ההתפשטות דצמיחה בארץ ברב תבואות וכל צמח השדה בפירות ועשבים ובחינת הדומם הוא המקבל שבו יצמח הכל מכח הצומח והדומם הוא עפר הארץ שאין בו מצד עצמו שום התפשטות כלל (כענין אסתר קרקע עולם כו') רק מזרע צומח שנזרע בארץ יצמיח מן הארץ הכל כו'. וכך יובן ברוחניות למעלה בענין שפע האלקית דבחי' יסוד יוסף צ"ע הוא בחי' המשפיע הכל במל'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-hgj8t0c1
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.