יסוד ומל' שנגשו להתייחד ביחו"ע ויחו"ת והיו לאחדים ממש בזמן הגלות אח"כ לע"ל ישאר הכל ליהודה שיעלה למעלה במדריגה על יוסף צ"ע כמ"ש א"ח עט"ב דבחי' ב"ן יעלה למעלה מהמשפיע דשם מ"ה כו' (כנ"ל בפ' מקץ באריכות כו') וכמבואר למעלה בענין קורות בתינו ארזים כו' בענין אבנים ועפר שבבנין שלמה כו' עד שיגבר יהודה להיות שליט על הכל במעלה ומדריגה כמ"ש היתה לראש פינה כו'. והוא מ"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם כענין דוד מלך ישראל חי וקיים כמ"ש חיים נתתי לו בנצחית דא"ס כו' וכן אמר עד דוד הגדיל כו' וד"ל. ובכ"ז יובן בתוס' ביאור בטעם ענין קריאת ההפטרה זו דקח לך עץ אחד כו' על פרשה זו דויגש אליו יהודה דוקא לפי שענין אחד הם וכל ענין הפרשה זאת דויגש סובב והולך ע"ד הנ"ל ממש שאמר בהפטרה זו בעץ יהודה ועץ יוסף בתחלה ובסוף דהנה בתחלה אמר כאן ויגש אליו יהודה דהיינו בהכנעה ותחנונים ודיבר במס"נ ממש על אודות בנימין צ"ת שאמר יוסף שיהי' לו עבד והם יעלו לשלום אל אביהם שא"א להם לעלות לאביהם בלא בנימין צ"ת שנפשו קשורה בנפשו כו' עד ישב נא עבדך תחת הנער כו' שהוא העלאת מ"ן דמל' ליסוד והיו לאחדים ממש (כמ"ש בהפטרה וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך כו') עד ולא יכול יוסף להתאפק כו' ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו שזהו בחי' גילוי יחו"ע ביחו"ת למהוי אחד באחד ממש כנ"ל ואמנם באמת עיקר ענין ההגשה דיהודה הי' בתחלה בהעלאת מ"ן ומס"נ לגבי יוסף רק כדי שיהי' נשאר הכל לבחי' המל' שתעלה לע"ל למעלה מבחי' יסוד כמ"ש א"ח עט"ב כו' (וכמ"ש בהפטרה ונתתי אותם עליו את עץ יהודה כו') כי הגשה זאת דיהודה הי' כדי ליכלל לבחי' יוסף ביהודה אח"כ (וז"ש ידבר נא עבדך דבר כו' שהוא דבר מל' דיהודה שיהי' לע"ל במשיח כו') וכמ"ש ודוד עבדי נשיא להם כו' וראי' לזה ממה שמיד בכלות דברי יהודה לא יכול יוסף להתאפק ונתוודע אל אחיו דהיינו הגם שנכלל ונתאחד יוסף במדריגת יהודה ואחיו כהתאחדות משפיע במקבל כמו ע"כ יעזוב איש כו' ודבק באשתו כו' אבל זהו כדי שאח"כ יתעלה יהודה למעלה ממנו וישאר הכל ליהודה שהוא בחי' המל' וכמ"ש אבן מאסו הבונים שהוא בחי' ב"ן היתה לראש פינה עט"ב כו' וד"ל וכמבואר (בענין קורות בתינו ארזים כו') בעליית בחי' הדומם למעלה מן הצומח שהרי בבנין בהמ"ק דלע"ל יהי' כמו בנין בהמ"ק דשלמה שהיו כולם מאבנים ועפר בחינת דומם דוקא ומה שהי' במשכן דמשה עצי שטים עומדים דקרשים זקופים באדנים בבחי' משפיע למל' הרי בבהמ"ק דשלמה רק קורות להחזיק המעזיבה דעפר (שהוא בחי' תמכין דאורייתא כנ"ל) וז"ש אב"ן כו' פי' בחי' הדומם שאבן ועפר הוא המעזיבה שעל הקורות שיהי' בביהמ"ק דלע"ל במקום היריעות במשכן דמשה שז"ש היתה לראש פינה בבחי' מקיפים עליונים דיריעות ולמעלה מהם (לפי שבחי' הדומם למעלה מן הצומח כמו שהוא בשרשו למעלה דדומם תחלה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור