חכלילי עינים - תקפ"ו
רמב, ב
כל הנ"ל דמחמ' טעמי תורה נמשך האדמימו' בעינים מרוב התענוג כמי השותה יין הרבה שמאדימים עיניו ונמשך עי"ז תענוג ערב לנפש בחיך הטועם טעמי תו' שאו' לי לי כמו רזי לי רזי לי כו' והן ב' אה' הנ"ל דאה"ר ואה' בתענוגים וכמ"ש נפשנו חכתה לה' בתענוג וטעם שבחיך וכמ"ש יעשה למחכה לו כו' כמ"ש במ"א וע"כ כל חיך הטועם בבחי' טעם ותענוג העצמי' בשבת או' לי לי שנכללו בנפשו ב' אה' הנ"ל וד"ל):
(ז) ולבן שינים מחלב. הנה מבואר למע' שהתורה נק' יין וחלב ולאחר שא' חכלילי עינים מיין שזהו אדמימות העינים מיינה ש"ת כנ"ל א' ולבן שינים מחלב שהתורה נק' חלב כו'. והענין הוא כידוע בטבע תועלת שיניים שהוא לטחון את המאכל וללעוס אותו היטיב כמ"ש השיניים טוחנות כו' והוא מה שיש בטבע השיניים הגשמיים לפרר ולחלק את המאכל בלעיסה שלועס בשיניו היטיב הדק ומחמ' שנטחן המאכל בשיניים דק דק התועלת הוא מזה אח"כ כשבא המאכל אל הקיבה יוכל להתעכל בכי טוב ולהתברר בקיבה שזהו הבישול הטוב להוציא ממנו כל חלקי הטוב וחיות רוחני שבו ללעוס למזון לשובע נפשו שיתפשט בכל האיברים מראש לרגל ליתן כח חזק בכולם בכל אחד ואחד לפי אופן פעולתו והפסולת של המאכל נדחה לחוץ כו' אבל אם לא הי' לועס בשיניי' היטיב הרי המאכל בא בקיבה כמו שהוא בגולמתו ולא היה מכח הקיבה לעכל המאכל ולא הי' למזון להתפשט באיברי הגוף (וכמ"ש דוק בככי ותשכח בנגרי כו'). והנמשל מזה יובן תחלה במזון ומאכל רוחני דתו' כמ"ש ותורתך בתוך מעי כו' כידוע שהתורה הנגלית לנו נק' מזון לנשמה אלקי' לחזק כל כוחות שלה מראש לרגל כו' וכמ"ש כי אמרתך חייתני כו' וכמ"ש לכו לחמי בלחמי כו' ואמנם אין זה כ"א שיהי' תחלה בחי' הטחינה בשינים שזהו ענין הגירסא ל' גרש כרמל שהוא לטחון דק דק בדיבור בפה דוקא שזהו בשינים ל"ב נ"ח שנק' שיניים הטוחנות למע' וכמו שנראה לעין שכל שמדקדק ומחלק הדב' הלכ' בריבוי החלקי' בדיבו' בפה דוק' אז יבין וישכיל ויחי' לנשמתו להיות תורתו בתוך מעיו להיות תו' אור לחיות נשמתו גם במוחין ומדות עד גם בהילוך בדרכי ה' כל היום בסו"מ וע"ט שזהו בחי' רגל של הנשמה כמ"ש צדיקים ילכו בם כו' וזהו שאמר חיים הם למוצאיהם בפה דוקא והוא התועלת לברר לעה"ד טו"ר באמרו זה כשר וזה פסול כו' משא"כ אם לא טחנו למאכל ולחם דתו' בגירסא אינו בא לעיכול שהוא תכלית הבירור להיות למזון לנשמה ולא יהי' לו לחם דתו' לחיות כלל כמו"כ למע' לא יהי' מתורתו מזון לשכינה שזהו לבחי' רמ"ח איברים דמלכא כו' ולא נק' לחמי כלל לפרנס לאביהם כו' וד"ל. ועד"ז יובן במעשה המצות כל היום שעז"א המדקדק במעשיו דהנה יש מ"ד דמצות א"צ כוונה ובאמת המעשה בלא כוונה זהו כמאכל לחם בלא טחינה בשינים שהוא כגולמא בעלמא ואינו עולה למע' להיות לבחי' מזון לשכינה כמ"ש רעייתי פרנסתי כו'. אך המדקדק במעשיו הוא שמדקדק לעשות בכוונה ורעותא דליבא דוקא ומדקדק לפשפש בכל חלקיו לדקי דקות לברר בהם כל בחי' פסולת ורע שלא יתערב שום כוונה זרה במעשיו רק לה' לבדו והוא שנותן לבו ודעתו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-r3dsm08m
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.