פנימית אורות שיוצאים ובוקעים מבחינת עצמות התענוג ובין צאן לבן הנותרות שהן בבחינת חיצונית ומותרות התענוג שנפל למטה שלא יכול להיות בהן היחוד העליון דשם מ"ה דתורה ומצות והוא מה שכתוב והכשבים הפריד יעקב כו' וישת לו עדרים לבדו כו'. אך על ידי המקלות שפיצל ברהטים ליחמנה כו' ילדו גם צאן לבן הנותרות עקודים נקודים וטלואים שהוא בחינת ההתכללות דתיקון כו' שעל ידי בחינת יחודים עליונים שעשה במקלות שהוא כלול מכמה גוונים יחד כו' עשה פרי ותולדות למעלה בכל צאן לבן העליון שיהיה אור התיקון דשם מ"ה דתורה ומצות יכול להיות גם בכל צאן לבן העליון היוצא למטה והיינו על ידי בחינת ההתכללות דתיקון דתורה שבחכ' אתברירו גם בבחינת נוגה דבי"ע שנפלו למטה בשביה"כ מפסולת התענוג העליון וכתורה ומצות שניתן לנו בגופים גשמיים שנלקחו מק"נ להיות גם בהם בחינת התיקון והתכללות דרמ"ח אברים דמלכא שהוא בחינת אדם העליון כידוע בפירוש ועשיתם אותם כאילו עשאוני כו' (וכמו שכל ניצוץ בא בהתחלקות קוין ימין ושמאל ואמצע בחכ' ובינה ומדות ובהתכללות דאוי"ר שבא בתומ"צ דוקא כידוע). וזה שכתוב ויפרוץ האיש מאד מאד דהיינו על פי בחינת ריבוי אופני ההתכללות דוקא שמזה יבא הריבוי במספר לאין שיעור כמ"ש מאד מאד הרבה יותר ממאד דריבוי ההתחלקות שהיה בתחלה ביציאה בפירוד זה מזה מחמת הכח הבא מבחינת הגבורות כו' (וא"כ מה שכתוב ויהי לו צאן רבות הוא על ידי בחינת התיקון דשם מ"ה שהן המקלות שפיצל במחשוף הלבן כו' (כמו ענין תפילין דעכשיו) והוא מה שכתוב והיה מספר כו' אשר לא ימד ולא יספר וכן הגדיל ה' כו' ועכ"ז תעבורנה הצאן ע"י מונה שהוא ע"י בחינת התיקון דשם מ"ה דתורה כמ"ש ותורה שם בישראל כו' וכמ"ש במ"א ע"פ נאוו לחייך בתורים תורה שבכתב ותורה שבעל פה וצוארך דקול תורה בחרוזים שהוא ענין החיבור והתכללות להיות בציור תפארת אדם וכמו שכתוב וזאת תורת האדם דוקא כידוע). (וכמ"ש במ"א בענין מיילדות העבריות כו' שבחינת ההתכללות שאחר ריבוי ההתחלקות דוקא הוא שדומה לעצמות א"ס ממש שנקרא אדם אדמה לעליון ממש וזה שכתוב מאד מאד וכמו שכתוב טובה הארץ מאד מאד אחר בחינת התיקון דא"י דשם מ"ה דוקא שבירר לז' מדות דתוהו כו' כמ"ש במ"א בענין המרגלים) וזהו שהקדים תחלה צאן רבות ואח"כ עבדים ושפחות שהן גם העולמות והיכלות דקליפת נוגה דאת זה לעומת זה כו' שנקרא עבד ושפחה כידוע דעשר ספירות דנוגה דבי"ע נקראים עבדים והן כתרין דמסאבותא דכלולים מדכר ונוקבא וכמ"ש במ"א על פסוק וכי ימכור איש את בתו שהיא הנשמה ברתא דמלכא לא תצא כצאת העבדים דקליפת נוגה ולזה אומר שלא עשני עבד שנקרא עבד כנעני כו' כמ"ש תחת שלש כו' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש כו'. ואמנם אנו אומרים אבינו מלכנו וכמו שכתוב כי לי בני ישראל עבדים אף על פי שנקראים בנים והוא מצד הנפש הטבעית שהוא בר שכל ונקרא נפש אדם דנוגה שגם הוא בא לבחינת התיקון דתורה ומצות בקבלת עול מלכות שמים כו'. וזהו מלכנו דאין מלך בלא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור