כו' כדי להעלותו ולהגביהו מהשתחוואות שלו למעלה להתייחד שיוכל לקבל האו"מ בכלים שלו כו' וד"ל. (וזהו כמשל ירידת אור העליון מלמעלה על נר העומד למטה להדליקו כו') וזהו ויחבקהו שבחיבוק זה היה הכנה להיות כניסת כל האו"מ העליונים באו"פ דיעקב כו' (ולפי אופן פי' השתחוואות דיעקב הנ"ל מלמעלה למטה לברר לעשו כו' שלפי"ז מ"ש וירץ עשו הוא שרץ מלמטה למעלה שהן כל הניצוצין שנפלו בו שעלו ונכללו ביעקב כנ"ל. וא"כ מ"ש ויחבקהו אין ענין חיבוק זה כחיבוק המשפיע למקבל הנ"ל אלא אדרבה זהו כמו בחינת חיבוק דמקבל למשפיע לעורר בו האהבה לקרב ולא לרחק כו') (והוא בחינת מקיף דאו"ח שבא מתשוקת המקבל אל המשפיע כמו ואל אישך תשוקתך כו' וכך הוא בנשמה וגוף שיעלה תשוקת הלב בשר להתדבק ביחד עם הנשמה כו'):
(יג) ויפול על צואריו וישקהו ויבכו. הנה נקוד על וישקהו כידוע. וענין נקודות הללו הנה ידוע דעיקר בחי' התהו הוא בבחינת נקודות שהן העצמיות של כל ספירה ומדה והוא בחינת הכתרים שלהם (ונק' נקודות ע"ג אתוון כנקודה דחולם כו') וכאשר הי' השבירה בכלים דאורות דתהו ונפלו למטה נסתלקו האורות כו' כידוע ולא נשארו גם בבחינת נקודות למטה והיינו מצד ריבוי האור ומיעוט הכלי שלא יכלו לסבול את האור כו'. אך כאן לאחר שחיבק עשו ליעקב שזהו ענין חיבור ודיבוק דאו"מ באו"פ כנ"ל אז ממילא נעשה בחינת היחוד פנימי יותר שהוא בחי' הנשיקין בפה שזהו ענין אתדבקות רוחא ברוחא ממש והיו לאחדים ממש להתכלל זה מזה כו' (וכמשל הנשיקין דאב לבנו שיוצא מהבל נקודת לבו מצד שלא יכיל כלי לבו להתאפק והוא גילוי האה"ר שלמעלה מן הכלי ובחיבוק שבתחלה שבא ג"כ מחמת אה"ר שבעצמות אבל הוא בבחינת ההעלם דמקיף ובנשיקין בא לגילוי פנימי יותר להתדבק ולהתכלל רוחא ברוחא ממש כו'). והיינו ענין נשיקין דעשו ליעקב שנשקו בכל לבו באותה שעה שזהו בחינת התדבקות רוחא ברוחא שהוא דיבוק ויחוד דאו"מ באו"פ ממש שאחרי החיבוק דמקיף כו' וע"כ נקוד על וישקה"ו בנקודות ע"ג האותיו' לפי שאז נגלו בחי' האורות דתוהו ובאו מהעלמם בעצמו' לידי גילוי בבואם להתחבר ולהתדבק באו"פ שנמצאו בבחינת נקודות עכ"פ ע"ג אותיות דוישקה"ו לפי שהנשיקין אע"פ שבאים בגילוי אה"ר כנ"ל מ"מ הן עדיין בבחי' מקיף והעלם כי לא נתפשטו עדיין במוחין דחו"ב ומדות חג"ת ונה"י כו' רק בבחי' נקודה לבד כידוע בענין נקודה ספירה פרצוף כו' וד"ל. ועכ"ז מבחי' נקודות הללו נמשך גם בחינת החכ' מאין ליש בבינה ומבינה למדות וכידוע שנקודות בחכ' והוא שנכנס ונתפשט בבחינת או"פ דיעקב כו' (ומ"ש ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תורה שהן בבחינת טעמים שהטעמים לפעמים בכתר ולפעמים בחכ' וזהו ענין נקוד' דחול"ם כו'). (ולפי פי' הב' בהשתחוואות דיעקב מלמעלה למטה ומרוצת עשו לקראתו מלמטה למעלה כו' יתפרש ג"כ וישקהו מן המקבל אל המשפיע שנק' נשיקין דמקבל שנעשה נקוד' ע"ג האותיות מצד בחי' העליה דאו"ח למעלה בבחי' כתר כו' וכידוע דבחי' ב"ן לאחר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור