צאן ועבד ושפחה כו'. להיות ידוע בענין ההפרש שבין אדם לבהמה דאף על פי שהבהמה למטה מן הדעת שאין בה דעת כלל והאדם הוא בר דעת בחינת מדבר מכל מקום אנו רואים שיש בבהמה בחינת הביטול לאין יותר מבאדם והוא מה שנראה בבהמות ענין של ההכנעה והשפלות שמוכנת ומזומנת מיד להבטל מכל עצם מהותה לכל אדם לעשות בה מלאכה ועבודה קשה ותקבל העול הזה בטבעה לכל מי שיכריחנה בלתי בחירה למרוד בבעלים כלל כמו ידע שור קונהו וחמור כו' כשור שמוכן לקבל עול משא העבודה בחרישה וכל מלאכה וחמור למשא כו' כפי בריאותו ולא ישנו תפקידם כלל מכפי סדר בריאותם בטבעם לפי שיש בהם בחינת הביטול של היש אל בחינת האין ביותר על כן אין להם בחירה כלל כו' (וראיה לזה מן הביטול דבהמות וחיות לאין האלקי שלא ישנו רצון קונם לעתיד לבוא שלא ירעו ולא ישחיתו כו' שגם חיות המזיקים יתבטלו מטבעם הרע וגר זאב עם כבש ופרה ודוב יחדיו כו' וכמו ואריה כבקר יאכל תבן כו' וכמו שהיה בבהמות וחיות שנכנסו לתיבת נח שהיה בהן בחינת הביטול לאין האלקי בתכלית כמו שיהיה לעתיד לבוא ממש כידוע. וכמו כן אנו מוצאים בציווי ה' על האריות שלא יפגעו בדניאל וכה"ג שלא שינו גזירת קונם וכמו כן חמורו של רבי פינחס בן יאיר שלא אכל שאינו מעושר וכה"ג (לפי שנשאר מן הבהמות שלפני חטא עץ הדעת כו'). וכן מצינו בפרות שנשאו הארון דכתיב וישרנה הפרות כו' הלוך וגעות כו' והוא כמו ענין הביטול האמיתי מיש לאין שיש במרכבה העליונה דפני אריה ופני שור כו' דאריה העליון שאג ישאג באהבה רבה בכח גדול כמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג בחינת אריה שבמרכבה וכן פני שור בעול מלכות שמים ביראה כו' ולא ישנו תפקידם כלל מצד שטבע בהמות וחיות יש בהם בחינת הביטול לאין יותר וקרובים יותר לבחינת האין האלקי בלי שינוי ותמורה כלל והוא מה שאין להם בחירה כלל ולא יוכלו לשנות מכפי כח האלקי שסידר בהן בטבע הבריאה ועל כן לעתיד לבוא שיהיה בירור והזדככות העולמות יהי' בירור הרע שבבהמות וחיות יותר בקל להתברר מן האדם כו' וכמו שאמר ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים כו') והטעם הוא לפי שהאדם יש בו בחירה לבחור בין טוב לרע ולהיות מורד בקונו לבחור ברע ולמאוס בטוב שזהו מצד בחינת הפירוד והישות שיש בו דהיינו על ידי הדעת שבו שנמשך מעץ הדעת טוב ורע שחטא בו אדם הראשון על ידי נחש הקדמוני שאמר ונפקחו כו' על כן נמשך דוקא בנפש האדם בחינת הפירוד ויש היפך הביטול לאין יותר מן הבהמה להיות שבחטא עץ הדעת היה האדם עיקר החוטא רק שמסיבת חטא אדם הראשון נתערב טוב ורע ביותר גם בכל הברואים והוא מסיבת שבירת הכלים כידוע. ואמנם עיקר השבירה ונפילה היה באדם דוקא שהרי אנו רואים שיצר לב האדם רע מנעוריו הרבה יותר מן הבהמה (כידוע שאם לא היו אב ואם מדריכים לנער הקטן היה רע ומזיק יותר מכל החיות הרעות שבעולם כי יצרו גדול ביותר) וראי' מדור המבול שגם בני האלקים שהן הנפילים אשר בארץ
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור