האה"ר הזאת (והוא ענין התשו' שלמעלה גם ממע"ט כמשי"ת). והנה ארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב (שהוא בחי' העדן סתימאה תענוג הנעלם שבא הוא עצמו במורגש כנ"ל) וכן אנו אומרים תכלית חכ' תשו' ומע"ט כו' וי"ל מה זה שחיבר התשו' עם המע"ט בעוה"ז והקדים לבחי' התשו' למע"ט דמשמע שבלא הקדמת התשו' גם שיש מעשים טובים לא יוכל לומר שיפה מכל חיי העוה"ב ולפי הנ"ל בטוב לי תורת פיך ה"ז מע"ט לבד משום דסוף מעשה כו' והוא מטעם ענין המסחור כנ"ל. אך הנה באמת עיקר סיבת הריווח הגדול גם בעסק תומ"צ אינו בא רק ע"י התשו' שקדמה לה דוקא כי הנה עיקר ענין התשובה הוא בלב נשבר ונדכא באמת וצעקתו במר נפשו לשוב אל ה' באמת כו' שזהו בא מעומקא דלבא כמו ממעמקים קראתיך כו' וזהו תשובה תשוב ה"א שחוזר לשרשו ליכלל ולידבק במהו"ע ית' והנה הגם שמהות התשובה ג"כ תכליתה הוא שישוב אל ה' שזהו בחי' ההתכללות ודביקות בה' אמנם יש בה יתרון מעלה הרבה גם ממעלת הדביקות האמיתי' באה"ר בתענוגי' הנ"ל שהי' לנשמה תחלה במקור חוצבה בג"ע (שנק' אלפי זהב וכסף והוא התפעלות התענוג העצמי ברו"ש במורגש מן תענוג הנעלם דוקא כנ"ל) שעי"ז דוקא ניתוסף להנשמה אור האלקי מבחי' ומדריגה עליונה ביותר משהי' לנשמה תחלה עד שאין צ"ג באה"ר בתענוגי' יכולי' להגיע לזה כלל וכמו שא' שבמקום שבע"ת עומדי' צ"ג א"י לעמוד כלל (וראי' מנתן דצוציתא ומראב"ד שבכה ר' ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו' כידוע) שמוכרח לומר שע"י התשובה האמיתי' בלב נשבר מאד ומעומק קירות הלב ביותר יגיע לדביקות נפלאה מאד בעצמו' אלקו' מה שא"א להיות לנשמה בג"ע וגם לא בעוה"ב ולכך א' דיפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב (והוא עיקר הריווח הגדול במסחור דעסק תומ"צ שהוא דוקא ע"י התשו' מקודם וע"כ אמר משיח יעשה לצ"ג בע"ת וגם משה לא זכה לתשובה רק קודם מותו כו' וע"כ גזרו או' דאם ישראל עושין תשו' נגאלין וא"ל אין נגאלין כו') ושרש הטעם לזה הוא כידוע דאין פנימי' ועצמו' א"ס ממש כמ"ש לאמיתתו מתלבש ושורה רק בבחי' אין האמיתי שהוא תכלית ביטול המציאות מכל וכל והוא דוקא בביטול פנימי' הרצון ותענוג שבנקודת הלב שנק' רעו"ד כמו ע"י תשובה אמיתי' מקרב ולב עמוק ביותר כמו ממעמקי' כו' וכן מן המיצר קראתי כו' שם דוקא הוא נתפס במהו"ע ממש כמו שהוא ולבד זה אינו נתפס בשום מח' וחכ' כמא' לית מחתב"כ אפי' מח' סתימא' שנק' שכל או רצון הנעל' שבבחי' אין ממש ושם הוא התענוג ורצה"פ שבבחי' אין שבא הוא עצמו במורגש כמו העוה"ב וג"ע כנ"ל גם בזה אינו נתפס מהו"ע ית' ממש מאחר שהתענוג והרצון הוא עכ"פ במציאות דבר מה ולמת"ב וא"כ אין זה דביקות האמיתי' דעיקר מצו' הדביקות הוא לדבקה בו ממש דוקא כידוע אלא צ"ל דעיקר הדביקות האמיתי' שמגיע במהו"ע ית' ממש אינו אלא ע"י התשובה דוקא להיותה בבחי' ביטול פנימי' של הרצון ותענוג בתכלית כנ"ל וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה בזוהר א' דבע"ת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור