וישב יעקב בארץ מגורי אביו
רב, ב
דוד בפקודיך אשיחה בדיבור בבחי' הנגלה שבה אביטה אורחותיך ממש שהן בחי' פנימי' סודות התו' שנק' אורחותיך תרי"ג ארחין דגלגלתא כו'. ועוד ראי' ממה שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דוקא הרי מן התלמוד שלמד בעוה"ז בנגלה דוקא זוכה ליהנות מזיו השכינה בג"ע בהשגות וסודות התו' וכן אמרו העוסק בתו' לשמה בנגלה דוקא זוכה שמגלין לו רזי התו' הרי הא בהא תלי' כו' וד"ל. אך היא גופא י"ל איך אפשר להיות שיבא מן בחי' ההעלם דפנימי' ח"ע בחי' ג"ר דחכ' לגילוי בקלא דמשתמע בדיבור אחר שנק' ח"ס כו' וקלא פנימאה דוקא דלא משתמע כלל כו' כנ"ל הענין הוא שיש בחי' ממוצע בזה שעל ידו מתחבר ומתקשר בחי' הפנימי' דח"ע בקול הפנימי' שבפנימי' הלב שיתלבש ויבא בגילוי קול הדיבור כו' והיינו בחי' קלא דצלותא שבלחש דוקא כי הנה ידוע שהתפלה נק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא בחי' התפעלות נקודת הלב בתפלה שלמע' מן השכל וההשגה לגמרי בתכלית הביטול שבו שורה מבחי' עצמו' אלקות ממש דלמתב"כ כו' כנ"ל ועכ"ז זהו הממוצע להביא ולהמשיך ג"כ בחי' עצמות אוא"ס שבבחי' פנימי' דח"ע דתו' ששם ג"כ למחתב"כ כנ"ל שיוכל לבא בגילוי גמור בקלא בתראה דמשתמע בדיבור כמו ואשים דברי ממש בפיך (וזהו יתרון מעלת דבר ה' די' הדברות שבהן נגלה בחי' הפנימי' דח"ע שמפ"ז על כל דיבור כו' להע"מ שאין שרשם רק מחיצוני' דיש דחכ' בבינה כו') וע"כ יוכל אדם בדברו בד"ת להביא גילוי פנימי' דח"ע בדיבור הזה רק כאשר הוא בבחי' הביטול בתכלית בפנימי' נקודת הלב דתפלה וכה"ג. וראי' לזה מן התנאים ואמוראים לפי שהיו נשמתם בבחי' הביטול בתכלית ע"כ נקראו מלכים מאן מלכי רבנן כמלכים שגוזרים בדבריהם ומתקיימים שהוא מה שת"ח המה גוזרים שיהי' אופן מעהמ"צ כך ולא כך וא"כ הם גבוהים מן המקיים המצות שאינו אלא כעבד שסר למצות אדוניו וכמ"ש ריב"ז אני כשר כו' והוא כעבד כו' דת"ח נק' שרי מלוכה שתלוי בדעתם גזירת המלך אם כך או כך ולכך נק' מתניתא מלכתא כמלך בעצמו וזהו מצד תכלית הביטול שלהם שאינם רק כמודיעים גזירות המלך שזהו כמו המלך בעצמו גוזר ע"י דיבורו כו' (ושורש הענין הוא לפי שמקור ת"ח הוא בבחי' מקור פנימי' טעמי תו"מ שהוא הטעם הכמוס לרצה"ע למה יהי' הרצון כך ולא כך ע"כ יכולים בכחם לשנות הרצון לגזור שכך יהי' המצוה כו' וכידוע בענין מועדי' שתלוי בב"ד כו' ולגרוע כו' כמו מלקות דגרעו חדא כו' וכתי' לא תסור מן הדבר כו' לפי ששרשם ממשה דכתי' בכל ביתי נאמן הוא לעשות כרצונו בכל ביתו דתו"מ כמ"ש תורה ציוה לנו משה וכמ"ש במ"א וד"ל. ומזה ראי' גמורה שהפנימי' דתורה מתאחד בחיצוני' ע"כ נק' ת"ח בנגלה שרים ומלכים כו' והוא מצד בחי' הביטול העצמות דבחי' מ"ה בעצם כמו בביטול העצמי' דנקודת הלב שע"י התפלה אבל האומר אין לי אלא תו' כו'. ומתורץ כל הנ"ל במ"ש קרוב ה' לכל קוראיו בבחי' נקודת הביטול דתפלה שאז יומשך פנימי' קול דתורה בדיבור שז"ש אשר יקראוהו באמת בקול יעקב הנ"ל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-1abtj589
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.