על הקרשים מזה ומזה שהן היריעות שהיו מכסים מלמעלה וכמו נוטה שמים כיריעה בבחי' מקיפים כו' (והענין הוא כמו מ"ד שמים קדמו הנ"ל דקדם התענוג להשפיע כמו עצם הטוב וכנ"ל וע"ד הנ"ל באין דיש דחכ' בבינה כו') והיינו שהי' עיקר הכח ועוז ליחודי' עליונים שנעשי' ע"י הקרבנות מבחי' המקיפים הללו שנק' אהל המשכן דלכך נק' אוהל מועד כו' ולכך היו עודפים גם על הקרשים כו' כידוע דהקרשים היו במספר מכוון להיות עומדים בבחי' משפיעים למטה שהן האדנים שהי' בהן בית קיבול חללי לקבל הקרשים וכידוע דזהו שם אדנ"י שמקבל מז"א שנק' אדון כמו מלפני אדון חולי. אך כדי שיהי' יחוד זה דקרשים באדנים מתקיי' ועושה פירות כו' הרי זה הי' ענין העודף דיריעות לכסות עליהם שיוכלו להתייחד כו' וכידוע דבכל יחוד משפיע ומקבל יש עזר עליון מבחינת המקיפים כו' (וכמ"ש ויאמר פרו ורבו כו' וארז"ל איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם כו'). אך הנה בחי' הדומם הי' אחרון במשכן דמשה והוא עפר שהי' בקרקע המשכן שלא הי' מרוצף בקרשים רק עפר ממש כו' (וכמו ה' אחרונה דהוי' עולם הדבור שהן אותיות בחי' דומם נק' עפר שבקרקע המשכן העליון והמדות ששופעים בדבור העליון נק' בחי' צומח והן בחי' הדפנות שהיו המשפיעים באדני הקרשים כמו עד"מ דברים שיוצאים מן הלב יש בו חיות רב ואם אין הלב נמשך בדבור אין לדבור חיות כלל אלא הוא כדומם ממש שניטל ממנו חלק החי וגם חלק הצומח כו' שהוא אחרון כנ"ל). וכ"ז במשכן דמשה שהי' בו הארון דאורייתא מח"ע נפקת לברר בירורים דעה"ד טו"ר שנק' נובלות חכ' שלמעלה (כמו יו"ד נקודה דחכ' שיצא לגילוי ממזל ונוצר). אבל בהמ"ק דשלמה הי' למעלה מסדר ההשתלשלות דאבי"ע שהן כמו דצח"מ למטה (שהוא ד' אותיות דהוי') שהרי הי' בו בחי' דומם למעלה מכולן והוא המעזיבה שע"ג הקורות דהיינו במקום יריעות דמשכן כו' וכנ"ל באריכות. והענין הוא שהי' בנין זה כדוגמא דביהמ"ק דלעתיד להיות דלעתיד יהי' בחי' תשלום כל הבירורים דרפ"ח כו' ויהי' בבחי' או"ח לקדמותו כמו שהי' לפני סדר ההשתלשלות דאבי"ע דהיינו כמו שבעצמות הפשוט הי' הכל בהתכללות בהעלם עצמי (כנ"ל באריכות) ששם ודאי ארץ קדמה לשמים דהיינו ענין סוף מעשה עלה במח' תחלה הנ"ל שעלה לפני תחלת המח' והוא בחי' דומם שבשרשו הוא עצמי ופשוט בלתי התפשטות כלל וכלל (שהוא בחי' כתר שבכתר כנ"ל או פנימית ח"ס כידוע דפנימית אבא הוא פנימי' ע"י והיינו עצם האין כמו שהוא או עצם יש האמיתי) וז"ש א"ח עט"ב דארץ דלמטה שנק' א"ח תהי' עטרת לבעלה שהוא החכ' ומדות כו'. (והיינו דוקא בכתר שבכתר שהוא דומם שבדומם) (וכמ"ש וזכרתי את בריתי כו' והארץ אזכור) ולכך הי' הדומם למעלה מהכל בבהמ"ק דשלמה והדפנות היו ג"כ מאבנים ועפר ולא הי' בחי' צומח כלל בבנין זה וכמ"ש והבית בהבנותו אבן שלימה כו' (דאבן אינו מצמיח כלום כו'. וז"ש אבן מאסו הבונים היתה כו') וגם הקורות שהיו מעצי ארזים היו רק בבחי' טפל ומשמש להחזיק המעזיבה בלבד שהיתה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור