כמובן ממשל הנ"ל. ומ"ד ארץ קדמה דעתו שקדם בעצמו' שרש לתענוג זה שיתקבל שפע הטוב במקבל גם לעצם תענוג הטוב להשפיע מטובו כו' מאחר שאנו רואים בגילוי השפע שעיקר הכוונה בשביל המקבל ואם לאו נפסק לגמרי כו' מוכרח שזה היה בשרש בעצמו' תחלה וקודם לשרש של תענוג של טוב העצמי שבו (וכמו האור המאיר שאלו אין כלי אין מציאות האור כלל נמצא שהכלי קדם לאור אחר שבעבורו ירד במציאות כו'). וטעם מ"ד שניהם כאחד נבראו כו' משום דבאמת הרי אין שלימות לזה בלא זה כלל דודאי כל גילוי אור תחלה וסוף שבא בתענוג משפיע השפע למקבל לא נגמר שלימותו בשום צד ואופן באחד מהן בלא זולתו דהיינו כמו שאם אין מקבל אין משפיע וכך אם אין משפיע אין מקבל וכמו ששלימות המשפיע מן המקבל בא כנ"ל כך ודאי שלימות המקבל מן המשפיע וזה בלא זה אינו נק' מציאות שלם ובאמצעות חיבורם יחד נק' מציאות אחד וכמ"ש והיו לבשר אחד וכידוע דכללא דדכר ונוק' נק' אדם אעפ"י שזה משפיע וזה מקבל אין לומר מפני שהמקבל לית לי' מגרמיה כלום רק מה שמקבל מהמשפיע שמפני זה המשפיע עיקר והמקבל טפל אדרבה מפני שנשלם המשפיע ע"י המקבל הרי המקבל עיקר והמשפיע טפל וכן להיפוך בלא משפיע לית לי' כלום כו'. ומזה יובן שגם בשרש שרשם דדכר ונוק' משפיע ומקבל שהוא שרש התענוג הנמצא במשפיע ובמקבל שהוא ענין טבע הטוב בשביל המקבל דוקא שניהם כאחד באו בעצמות בלי שיקדים הא' על זולתו כלל ובסיבת זה אין לאחד שלימות בלא זולתו ושניהם כאחד חשיבי בבוא הדבר לגילוי שפע למקבל כנ"ל וד"ל. (והוא ענין הנ"ל באו"כ אם שרש הכלים קדמו בעצמות או שרש האור קדם כו' ואם שניהם כאחד באו מטעם כל הנ"ל וד"ל):
(ה) והנה אחר כל הנ"ל יובן בענין ג' דיעות הנ"ל שהם חלוקים הכל במקום אחד והוא לפני ההשפעה דמשפיע דמ"ד שמים קדמו הוא בעצם התענוג להשפיע כנ"ל ומ"ד ארץ קדמה במח' בעצמות שהוא בשביל הקבלה דמקבל דוקא ומ"ד ששניהם כאחד באו בעצמות כנ"ל זהו ענין תחלה וסוף דתענוג זה בשפע באו כאחד כמו עיגול הנתפס במח' כאחד שזהו ענין מח' כללית שצופה כו' כנ"ל (והוא מה ששיער בעצמו בכח מה שיהי' תחלה וסוף בשפע זו שבא שיעור זה בסקירה אחת ונק' מח' אחת לבד כנ"ל) ששייך הכל לענין ההשפעה עכ"פ. אבל הנה יש עוד מדריגה ד' שעולה על הכל והוא ענין סוף מעשה עלה במחשבה תחלה שזהו לפני המח' הכללית שכוללת תחלה וסוף הנ"ל (והיינו קודם ששיער בעצמו בכח מה שעתיד כו' שלמעלה מטהירו עילאה וטה"ת שע"ז אמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כנ"ל ונק' יחיד כו'). ויובן זה ממ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה כו' כמו שאנו רואים באדם למטה שבגמר בנין ביתו משתעשע בטוב מלאכתו שאעפ"י שעונג זה מפרט טוב הבנין אבל משתעשע כל נפשו בעונג זה ונוסף שלימות התענוג בעצם מזה העונג בעילוי והגבהת עונג עצם הנפש ביותר מכמו שהיה כו' וכך מכל אשר עשה שכולל תחלה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור