ועוברת מיד אחר התפלה ויפול בהיפוכו באין מרגיש כלל וכלל כנ"ל. ושרש הענין הוא לפי שהתפעלות התפלה הגם שהיא בכוונה בלב מחמת ההשגה ובהתבוננות לא נגע כלל לבחי' נקודת פנימי' הלב רק בחיצוני' שבה וא"כ הגם שנק' אמת לפי שעה זו אבל היא חולפת ועוברת במעט זמן כשמסיח דעתו ולבו בעניני העולם שאז בטלה ההתבוננות ממילא בטלה האהבה שנולדה מחמתה כמו האה' התלוי' בדבר מה כאשר בטל הדבר בטלה האהבה ממילא ויכול לבוא לידי אהבה זרה ונכרי' שהוא היפוכה כנ"ל עד שא"ז אצלו ב' הפכים כלל מה שאין כן בחי' פנימי' נקודת הלב שנגע בו עד הנפש ועד בכלל כו' כענין תשובה אמיתי' הנ"ל מקרב ולב עמוק ה"ז למעל' מן הטעם והשגה לגמרי רק בבחי' ביטול בעצמו' רצונו רק לה' לבדו כנ"ל שאז שורה בו אמיתית אור האלקי כנ"ל שבודאי אור האלקי הזה שומר אותו מכל רע וטומאה שלא יקרב אליו שום דבר רע אפי' בהרהור בעלמא ולא יפול בדבר רע גם כל שעת עסקו וטרדתו כל היום בצרכי גופו כי לא יגורך רע כתיב לא יגור במגורו כו' לפי שהוא אה"ר שבבחי' פנימי' נקודת הלב בהשרשה עצמי' שלא תאבד ולא תמוט לעולם גם בהסיח דעתו ולבו לגמרי לפי שאין זה כמו אהבה התלוי' בדבר שמתבטל כשיבוטל הדבר אחר שהוא למעלה מן הטו"ד לגמרי ע"כ אינה בטילה לעולם ולא תמוט שרשה גם כל היום לפי שכל עצם אינו משתנה ואינו מתחלף כלל וכלל כידוע וד"ל. וזהו מ"ש קרוב ה' כלומר אימתי קרוב ה' בנפשו ממש לכל אשר יקראוהו באמת דוקא שהוא מעומקא דלבא הנ"ל שאז שורה מעצמי' אלקי' בנפשו ולבו שעז"א שפת אמת תיכון לעד כנ"ל וד"ל. וזהו שאמר יען כי ניגש העם כו' ולבו רחוק כו' ואבדה חכמת חכמיו כו' ולכאורה מה שייכות לעונש זה באבדת חכמת חכמיו לענין זה שבתפלה הוא רק מן השפה ולחוץ ולבו רחוק כנ"ל שאין זה בפנימי' נקודת הלב רק בחיצוני' דעכ"ז באותה שעה באשר הוא שם אמת הוא רק שחולפת ועוברת אח"ז ומה ענין העונש הזה ע"ז דוקא. אך הנה יש לדקדק במ"ש קרוב ה' כו' במה שכפל הדבר לומר ב"פ לכל קוראיו ולכל אשר יקראוהו באמת ועוד דסותר רישא לסיפא דברישא קאמר לכל קוראיו ובסיפא אמר לכל אשר יקראוהו באמת דוקא ואם הי' הכוונה שאינו קרוב רק לאשר יקראוהו באמת הל"ל קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת דוקא. אלא צ"ל שיש ב' מיני קריאה א' לכל קוראיו כמו מי כה' כו' בכל קראינו אליו והיינו קול הקריאה ובקשה דתפלה והב' לכל אשר יקראוהו באמת שהוא קול הקריאה דתורה שנק' אמת כידוע וז"ש באמת דוקא בקלא דאורייתא כמ"ש השמיעני את קולך כי קולך ערב דא קלא דאורייתא ומראך נאוה הן מעהמ"צ כו'. והענין הוא כידוע בענין מ"ש הקל קול יעקב דקול ראשון חסר וי"ו וקול בתרא מלא בוי"ו כו' והיינו ב' מיני קולות הנ"ל קול דתפלה חסר וי"ו שהוא בחי' קלא דלא משתמע בדיבור כ"כ כו' והוא קול צלותא דבלחש וקול בתרא דבוי"ו הוא קול דתו' שהוא קלא דמשתמע בדיבור בקול רם שכל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור