וסוף דתענוג שבמלאכתו הנ"ל וזהו מכל דוקא אז נתמלא אור שעשועים העצמיים שבעצמותו שלמעלה הרבה מכל עיקר התענוג שבהשפעה בתחלה ובסוף הנ"ל ואם לא היה טוב מאד הרי כל אשר עשה בעונג בתחלה וסוף אינו ערך כלל להעלות ולהוסיף אור בעצמות התענוג הפשוט שנבדל בערך מכל עיקר העונג להשפיע למקבל דכל ענין התענוג הזה הוא חוץ מעצמותו כו'. וא"כ י"ל לכאורה מאין יבא הכח ועוז בטוב מאד שבכל אשר עשה להגיע לעצמותו ממש אחר שאין ערך ביניהם כלל וכלל כו' אלא צ"ל דאעפ"י שתענוג זה בהשפעה חוץ מעצמותו אבל מצד שיש בעצם הטוב ליתן כל עצמותו כנ"ל ואין זה רק בקבלת המקבל בכי טוב כנ"ל ולכך מכל אשר עשה דוקא כו' שהוא בכלי המקבל כשהוא טוב מאד בלי גבול כמו שהוא בעצם הטוב בלי גבול שזהו כמו הנתינה של כל עצמותו במקבל דוקא כו' מזה מגיע לבחי' עצמות השעשועים שבשלימות עצמותו ממש דהיינו הך ממש וד"ל. אבל קודם גמר המעשה בטוב מאד הגם שכבר היה ברצונו הנעלם בעצמו' בתענוג העצמי להיטיב לא הגיע זה לבחי' תענוג שבעצמותו ממש כו' וזהו וירא לאחר כל אשר עשה דוקא והנה טוב מאד בכלות יום הששי אז ויכולו השמים כו' שעלה הכל כאחד בעצמות התענוג שמצד העצמות ממש אבל קודם שגמר כל אשר עשה לא ראה עדיין שהוא טוב מאד והיינו כמ"ד ארץ קדמה מאחר שמגמר המעשה בא שלימות עצם התענוג מזה מוכרח שקדם זה בעצמות התענוג והוא ענין סוף מעשה עלה במח' תחלה פי' עלה ולא עולה דבהכרח שכבר עלה במח' טרם שבא לכלל בחי' התענוג להשפעה למקבל וזהו לפני תחלת המח' וסופה דשפע המשפיע הנ"ל מאחר שבגמר המעשה דוקא עולה בעצמות ממש ומ"ש וירא את כל אשר עשה דמשמע כשראה המעשה דוקא ולא קודם לכן היינו לא קודם שגמר המעשה אבל מה שעולה אחר גמרה הוא שכבר עלה לפני מח' א' כללית הנ"ל וזהו לשון עלה במח' תחלה דמשמע שיש מח' שבאה אחריה והיא תחל' אליה והיינו לפני מח' כללית דתחלה וסוף עלה תחלה אליה מח' דסוף מעשה דוקא והפי' דסוף מעשה זה אינו ענין רק קבלת המקבל אלא המכוון מזה שנגמר בכי טוב קבלת השפע בפו"מ כמו עד"מ משעשועים שבגמר שלימות טוב הבנין שכל נפשו משתעשע בזה (והוא אלף הז' שבו מנוחה לחה"ע כידוע שזהו בכלות אלף הששי שהוא יום הששי שראה את כל אשר עשה בו' אלפי שני כו' וד"ל). ונמצא מובן מכל זה עכ"פ בענין הנ"ל בפי' נעוץ תחלתן בסופן כו' דמה שלא ימצא ראש וסוף ונק' עיגול מח' כללית הנ"ל אעפ"י ששניהם כאחד ממש מ"מ נבדל בחי' סוף מעשה בזה במה שעולה הוא דוקא בעצמותו והוא המכוון העולה מסוף מעשה דוקא ויובן זה גם בענין הנ"ל ברצון ומעשה ששקולים כאחד ואין זה בלא זה כלום כנ"ל מ"מ יש מעלה יתירה בגמר וסוף המכוון העולה לאחר שנעשה רצונו יותר מכל עיקר ענין הרצון הזה שבא במעשה ואין עיקר המכוון הזה רק בסוף מעשה כשהוטב מאד מכל אשר עשה רצונו כו' וד"ל וזהו ביום עשות ה'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור