ואינו מתענג להשפיע הטוב רק למי שצריך לטובה זו ולזולתו שאינו צריך לטובה זו אינו חפץ להטיב לו כלל ואם הי' העיקר של התענוג רק מצד עצם ההשפעה לבד גם למי שאינו צריך היה משפיע ואדרבה אנו רואים שהמקבל דוקא מעורר הטוב והחסד לפ"ע קבלתו לבד אם רב או מעט כו' דהיינו אם המקבל כלי הגון וראוי לקבל הרבה טוב או בפנימית הטוב יותר אז יתעורר במשפיע פנימית טובו וחסדו להשפיע או ריבוי הטוב כו' ואם כלי המקבל מעט ובלתי ראוי לקבלה כ"כ לא יעורר במשפיע רק מעט ובחיצוניות הטוב שבו ועד"ז בדרך פרט השפע אם מזון או לבוש או ממון או חסד בגופו או חסד בשפע שכל ברוחניות הכל רק לפי העלאת כלי המקבל שעולה במשפיע ומעורר בו החפץ והרצון ותענוג להשפיע לו לפי אופן מדת כלי המקבל ונמצא שתענוג זה במשפיע אל המקבל דוקא הוא בא ראשון ושרש למה שבא התענוג אח"כ בגילוי אור ושפע שלו שהוא התענוג בהשפעה עצמה הנ"ל עד דמה שמתענג בהשפעתו בגילוי גם הוא רק מפני שיורד השפע ומתקבל למקבל ואם אינו מתקבל נפסק התענוג באמצע השפע לגמרי כמו החסדן בטבעו שרואה איש עני ומדוכה צועק ומבקש טרף חיותו ברוח נשברה יעורר בלבו מיד רב חסד וטוב להשפיעו ומתענג ביותר בעת השפעתו לו המזון והמחיה ואמנם אין זה התענוג רק כשרואה שיחיה ממש בזה השפע לעני זה במזון ומחיה זו שנתקבלה השפע בכלי טוב (עס איז זייער אן גלייגט) אך כשרואה שאין השפע מתקבל בכי טוב לעני זה אם מפני גסותו או רשעותו למאוס בטוב ההוא כו' חוזר ומתהפך במשפיע מעונג לצער וגרעון השפע להפסיק ולצמצם לגמרי ואינו חפץ בה כלל וכך הוא בשפע הרוחנית כמו שפע שכל לתינוק ותלמיד וכה"ג שעיקר השלימו' של התענוג בשפע זו הוא דוקא כשרואה שנתקבל בכי טוב בכלי התינוק והתלמיד אז יגבר אור התענוג בשפע זו (כמו דוגמא שאמר רב המנונא סבא על רשב"י זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין כו') וע"ז אמר יותר משהעגל רוצה לינק כו' יותר מתענוג ותשוקה בעגל המקבל לקבל יש בפרה המשפיע הרבה תענוג ביותר להניק ולהשפיע אבל דוקא להניק שמתקבל ההנקה (והוא לתלמיד הגון שמקבל בכי טוב כמו אודנין דשמעין כו') (בל"א ער נעמט צו זייער גוט) ונמצ' שהמקבל עשה לתחלת התעוררות התענוג במשפיע שיחפוץ ויתענג בזו השפע כנ"ל וגם בכללות השפע עיקר השלימות של תענוג הראשון בא מצד קבלת המקבל בכי טוב דוקא כו'. אך א"כ הרי אין תענוג כלל במשפיע מצד עצם השפעתו בלתי מקבל וזה אינו דודאי אנו רואים בחוש שמתענג כל משפיע בעת השפעתו הטוב עד שמחיה א"ע באור וחיות ותענוג יתירה במה שהטיב מטובו יותר מכל תענוגי חיי עצמו במזונו וכספו כו' שהרי יוכל ליתן כל אשר לו ולא ישאר לעצמו כלום כמו שידוע בבחי' חסד דאברהם שהי' משפיע כל אשר לו כו' כמ"ש וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו שהוא בשביל המקבל הנק' נפשו ולא נשאר לעצמו כלום כ"א גוויתו כו' א"כ ודאי כלא חשיב חיי תענוגי עצמו בכל אשר לו נגד התענוג בזה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור