וידר יעקב נדר
קסד, ד
וזהו וישם מראשותיו למעלה מבחי' ראש ומוחין דח"ע וח"ת הנ"ל. כי הנה ידוע שהחכ' נק' ראשית כמ"ש ראשית חכ' כו'. ומבואר למעלה שיש ב' מדריגות בחכ' חכ' בראש וחכמה בסוף ומ"ש וישם מראשותיו משמעו למעלה מראשו דוקא שזהו למעלה גם מח"ע דחכמה בראש הנ"ל. והענין הוא דיעקב העלה והגביה גם לאבן אחת שעשה מכל אבני המקום הנ"ל שזהו אות היו"ד דח"ע למעלה מעלה דהיינו בבחי' פנימי' הכתר שזהו מראשותיו למעלה גם מחכמה שבראש והיינו בבחי' מקיף דכתר שע"ג הראש ומוחין והוא כנ"ל בענין והחכמה מאין תמצא מאין ממש שהוא בחי' עצמות א"ס ב"ה ממש בפנימי' הכתר כמ"ש בתיקונים דאא"ס מלגיו וכתרא עילאה מלבר שהוא הנק' מקיף הכללי שמקיף וסובב לכל ההשתלשלות דאבי"ע מראש לסוף כא' כמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה כלל ולמטה הוא כמו למעלה כמו ומתחת זרועות עולם כידוע וז"ש וישם מראשותיו בבחי' מקיף דכתר הכללי (והוא בחי' מח' א' הכללי' שצופה ומביט עד סוף הכל שזהו נק' מקיף הכללי שכולל כל ההשתלשלות דקו"ח בבת אחת כאדם שיודע א"ע מראשו לרגלו כאחת וז"ש מראשותיו לשון רבים כמו אני ראשון ואני אחרון הכל כא' כו'). אך הנה הטעם שהיה יכול להעלות ולהגביה לאבן הזאת שעשה מכל אבני המקום שהוא אות היו"ד למקום ומדריגה גבוה כ"כ שהוא בחי' מקיף דכתר הכללי. הענין הוא לפי שהאותיות הן בבחי' דומם למטה מכל המדריגות ומה גם כשעשה יעקב מכל האבנים אבן אחת שהוא יו"ד דחכ' הרי הוריד לח"ע להיות רק בבחי' דומם שהוא נקודה דאות היו"ד לבד שאין בה התפשטות כלל לאורך ורוחב והוא כאשר החכ' בבחי' אין ממש לזה הטעם יכול לעלות לאבן זה להיות בבחי' מקיף דכתר העליון מהכל משום דנעוץ תב"ס דוקא וסב"ת לפי שזהו הכלל דכל הגבוה גבוה יותר יותר ירידתו למטה לשכון בדבר הנמוך ביותר כמו משל העיגול שבעליונו הוא בגובה ביותר ולמטה תחתיתו בנמוך ביותר ובסיבובו נעשה מעליון תחתון ומתחתון עליון כו'. וכך הוא למעלה בבחי' סוכ"ע הכללי הנ"ל ואין זה אלא כאשר החכ' באה רק בבחי' דומם לבד בבחי' אב"ן כאבן א' שעשה מכל האבנים אז דוקא יוכל להעלותה למראשותיו שהוא בבחי' מקיף דכתר משא"כ כשהחכ' באה מאין ליש שנק' ראשית הרי יש חילוק מדריגות מח"ע שבראש עד סוף כו' וד"ל (וכמ"ש בענין והאיש משתאה כו' שזהו בחי' השתיקה שבחכ' שהוא למעלה מגוף אור החכ' כו') ושרש הענין הוא לפי שכל האותיות נכללו באור החכ' כנ"ל לפי שכוללת כולם כאחת ממש והיינו כשמתבטלים כולם ונעשים רק אות א' דיו"ד שהוא האבן האחת שעשה מכל אבני המקום ואז נעשה החכמה בבחי' אין להיות בה גילוי עצמות אור א"ס שלמעלה מן החכ' ממש כנ"ל וזהו וישם אותה מראשותיו כנ"ל לפי שאין גילוי העצמות דאוא"ס אלא בבחי' האין ומ"ה דחכמה כשהיא בבחי' אבן בחי' דומם לבד (וכמ"ש ראשית חכ' יראת ה' שהיא יראה תתאה ביטול כדומם לבד ששרשו ביראה עילאה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-h9zfn7tj
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.