רק בחי' ההמשכה והשפעה שבעצמו' המשפיע מהעלם שבו לגילוי ועדיין לא נגלה למקבל כלל כמו שאנו רואים בקול גשמי שהוא בגרון שבו מתחבר המוח והבל הלב דהיינו שאותיות המח' שבהעלם במוח יומשך מן ההעלם לגילוי בהבל הלב לחפוץ בלבו באה' או יראה כפי שחושב במחשבה בהעלם שזהו הכל עדיין בעצמו לבלתי יוכל לגלות בדיבור כלל להיותו בא בבחי' פנימי' הלב עדיין לבא לפומא לא גליא לפי שהוא ענין מצפון והעלם המח' בהבל פנימי' שבלב וזהו שנק' קול הפנימי' שבהעלם גם בלבו דלא משתמע כלל בדיבור לזולתו אע"פ שהוא בחי' סוף גילוי אור המשפיע דמח' שבמוח וכן להיפוך מלב למוח שנק' הרהורי לבו כו' נשאר במוח בהעלם להיותו בא מהבל פנימי' שבלב שנק' פנימי' הלב כמו דבר סוד סתום שנוגע לאדם בנפשו או שכל עמוק ביותר שלא יוכל לגלותו למקבל כלל ואף גם מה שנמשך מן הבל פנימי' שבלב לחיצוני' שבו מאחר שזהו המשכות הבל הפנימי' עדיין ואינו שייך לדיבור נק' קלא פנימאה (דהיינו כמו קול שבלחש ובחשאי) בקול צלותא או כמו דמרחשי' שפתיו בלימוד בחשאי שגם שבא בדיבור אבל הוא בא ממילא בלי כוונה להמשיך בדיבור לזולתו לפי שהוא נגרר אחרי בחי' הפנימי' שבלב ומוח שנחשב הכל מצד בחי' המשפיע עצמו שבבחי' הפנימי' שבו דלא משתמע בקול גמור בדיבור לזולתו עדיין אבל המשכת הבל הלב אל קול החיצון בדיבור אע"פ שהוא המשכת הבל הלב עדיין והוא למעלה מהבל קול הדיבור מ"מ נק' קלא דמשתמע בדיבור מאחר שסופו להגלות בקול הדיבור ועומד ומוכן להשפיע לדיבור דוקא שיוכל להתקבל במקבל וכ"ש קול החיצון שבא בה' מוצאות שהוא עיקר קול הנשמע בדיבור וזהו המדריגה הב' דקול וד"ל. וזהו הקל קול יעקב קל ראשון חסר וי"ו שהוא בחי' קלא פנימאה בפנימי' הבל הלב שנמשך מפנימי' העלם המח' שבמוח שא"א לבא למקבל בדיבור כנ"ל הנה זהו בחי' פנימי' נקודת הלב הנ"ל בקול דתפלה שבו מתגלה מעצמות אלקות ממש דלמחת"ב כו' להיותו למע' מן השכל וההשגה לגמרי כו' וכך הוא בקול פנימי' זה שהוא בא מכח המשכיל עצמו שלמע' מגילוי השכל והשגה שבמוח שא"א לבא בדיבור בקול מורגש רק בהבל פנימי' שבלב (כמו השיר וניגון פשוט שבהעלם פנימי' המוח והלב כו') וזהו ענין ג"ר דחכ' שהוא יו"ד דיעקב והוא בחי' פנימי' התו' וסודות ורזין דאוריי' (כמו סתרי מרכבה שאין מוסרין רק לחכם שמבין מדעתו כו') כידוע דאורייתא סו"ג כו' ובחי' סתים שבתו' הוא טעמי' וסודות התו"מ שלא נתגלו כלל בדיבור כי שרשם בחכ' העצמי' ופנימי' דא"ס עצמו שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כלל דהיינו סדכ"ס דלמ"ח ושכל והשגה נגלי' תב"כ ונק' חכה"ק שבעצמו' המאציל ממש דלתבונתו אין מספר וכתיב בה ארוכה מארץ מדה כו' שהוא טעם הכמוס לרצה"ע שבכל מצוה כרצה"ע לעשות ציצית ותפילין וסוכה כך ולא כך כו' והוא בחי' פנימי' דח"ס דע"י וא"א כו' ע"כ אינו מתגלה מן ההעלם העצמו' רק בבחי' פנימי' הלב כשהוא בבחי' ביטול במציאות מכל עצמותו ממש שהוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור