הוא הארץ אינו חולק כלל על ענין ארץ קדמה לפני תחלת המח' והפשט משמע דחולק על מ"ד ארץ קדמה וסובר שמים קדמו לפני תחלת המח' וראיה ממ"ד הג' דשמים וארץ כאחד נבראו שהוא לא כזה ולא כזה שאין קדימה לאחד מהן על זולתו דזהו ודאי לפני תחלה וסוף דההשפעה שכוללם בסקירה אחת כענין מח' אחת שצופה ומביט בה מראש לסוף כאחד מבלי קדימה לאחד על זולתו אלא בבת אחת נסקרים כמו עיגול הכדורי' אשר נתפס במח' שנק' מח' עגולי' כו' וכמ"ש במ"א. וא"כ י"ל מעתה שרש ענין ג' דיעות הללו החלוקים במקום אחד דוקא וד"ל:
(ג) והנה יש להקדים תחלה שהשמים נקרא משפיע בכלל והארץ נק' מקבל בכלל כמו אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו' (שהוא בחי' סובב וממלא בכלל) וא"כ ודאי א"א לומר שהמקבל יקדים למשפיע אלא המשפיע קודם ואיך יחלקו בזה דודאי שמים קדמו כו' אלא עיקר מחלקותם בשרש של המשפיע והמקבל מי קדם למי דמ"ד שמים קדמו שרש של המשפיע קדם בעצמות ומ"ד ארץ קדמה שרש של המקבל קדם כו' וכמו ענין אור וכלי למעלה דיש שרש לכלי קודם לשרש של האור דשרש האור מהקו"ח ושרש הכלי מבחי' הרשימו כו' כמ"ש במ"א. וזהו מ"ד ארץ קדמה ומ"ד שמים קדמו משום דשרש הקו"ח מאור הפנימית והעצמיי' שלפני הצמצום דרשימו שזהו בחי' טהירו עילאה שנק' שמים בכלל כידוע וד"ל. ומ"ד שניהם כאחד כו' כמ"ש השמים ושמי השמים כו' דקאי בטה"ע וטה"ת לא יכלכלוך בבחי' כלי לכלי כי השמים כסאי והארץ כו' זהו סובב וממלא בכלל ושמי השמים מקיף למקיף הכללי הוא עצמות אא"ס שלפני הצמצום ועכ"ז מאחר שנק' שמי השמים בכלל מקור השפעה הוא ואינו בחי' העצמות ממש והוא כמו ששיער בעצמו בכח כו' ולכך לא יכלכלוך אפי' כלי לכלי בהיכל ובית החיצוני' כמ"ש איזה בית כו' כידוע דממקיף למקיף נעשה בחינת היכל ובית כו' ומהמקיף עצמו שרש הכלים כו' ומ"ד דשמים וארץ כאחד היינו ב' השרשים דאורות וכלים שהן מקיפים ופנימים כאחד באו מן העצמות ששניהם שקולים כאחד ממש (כמו ששקולים או"י ואו"ח דתחלה וסוף הנ"ל לגבי עצמות המשפיע טרם שמשפיע כנ"ל וד"ל). ובאמת מפני ששרש הכלים מבחי' המקיפים דוקא שנק' שמים והוא הנק' ארץ בחי' מקבל ע"כ אמר דשמים וארץ כאחד נבראו דהיינו הך וד"ל. ויובן זה עד"מ שפע גשמית למטה דהנה אנו רואים שיש תענוג גדול בכל שפע הנמשך ממשפיע למקבל כמ"ש יותר משהעגל כו' הפרה רוצה להניק כו' וכטבע הטוב להטיב שיש לו תענוג גדול בזה ואם לא התענוג הזה להשפיע טוב לא היה משפיע כלל וכלל כידוע ונמצא ודאי שיש שרש ומקור לתענוג זה בעצמות נפש המשפיע וזהו תענוג של ההשפעה מצד עצם ההשפעה שהוא תענוג גדול למשפיע. ואמנם הנה אנו רואים שעיקר קבלת התענוג של המשפיע בהשפעתו אינו רק מקבלת המקבל דוקא ואם אין מקבל לקבל השפע אינו חפץ ומתעורר להשפיע כמו טבע הטוב למי שצריך הטובה שאינו מתעורר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור