בדומה לו אבל הנוק' אע"פ שמזרעת ג"כ זרע שנק' מ"ן לא תלד בלא זכר אע"פ שגם הזכר לא ילד מזרעו בלא נוק' אבל יש בכח זרעו הנשפע מאתו גם בלא נוק' להוליד ולד ולא יבצר כח המוליד אשר בזרעו היוצא מאתו בלא נוק' כמו בזרעו היוצא ברחם הנוק' ממש בלי שינוי כלל רק שבלא נוק' אין כלי בית קיבול לקבל זרעו להוציא לכח המוליד שבתוכו לידי פועל אז ממילא תלך הזרע לאיבוד כו'. משא"כ בזרע הנוק' אין בה כח המוליד כלל ע"כ לא תלד בלא זכר כלל וגם בקבלת טיפת הזכר עיקר כח המוליד הולד הוא זרע הזכר כנ"ל. וע"כ יש להבין דלכאורה אנו מוצאים שגם האשה תזריע ותלד היא כמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו'. דמשמע מזה דבזרע שתזרע האשה יש בה כח המוליד ולד כמ"ש וילדה כו'. וכמארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר דמשמע שתלה רק בזרע הקודמת אם של האשה או של האיש ולכאורה אנו רואים שאין בזרע האשה כח המוליד כלל כנ"ל. אך הענין הוא כידוע שגם שהאשה תזריע זרעה בעת הזיווג אם לא זרע הזכר שנמשך ויתערב בזרעה ודאי מצד זרעה בעצם מהותה לא יוליד כלום שהרי האשה אינה מזרעת בלא זכר ולא תלד כלום כי אין בזרעה כח המוליד כלל כנ"ל. אמנם מה שמזרעת בעת הזאת יש בה כח התאוה הגדולה להזריע זרעה מחמת חימום כח התאוה שבא לה מכח התאוה שמעורר בה הזכר בשעת תשמיש במירוק האבר שמחמם ביותר כמ"ש בע"ח דמה שבעלה מחממה עי"ז מזרעת בכח גדול וברשפי אש בחום התאוה ביותר והוא מ"ש בזוהר דאשד' מיין לקבלי' פי' לקבלי' לנגד טיפת הזכר תעלה מ"ן שבה בכח גדול לעלות מלמטה למעלה (כמים הנובעים מלמטה למע' כו') וידוע בענין קולטת ופולטת שמ"ן עולים וסובבים לטפת הזכר וקולטת המובחר שבטפה שנק' לובן שממנו נולד הולד שאין הולד נולד אלא מן הברור שבטיפה כו' ופסולת שבה יוצא לחוץ (וגם מעט מהפסולת נמשך להיות צפרנים ולובן שבעין). וגם המ"ן יתברר ע"י המ"ד שקלטה המובחר ממנו שנק' אודם שממנו בשר וגידין כו' והפסולת דמ"ן נעשה ממנו שלי' דולד. (וכידוע ומבואר במ"א שז"ש עור ובשר תלבישני וכגבינה תקפיאני כמו דמיון המחבץ שעור הקיבה הניתן בחלב מבררו כו') וגם כל העיבור ט' חדשים נתברר הולד מהמ"ן שהמובחר מן המ"ן מגדל הולד והפסולת נברר גם הוא ונעשה מזה גידול השלי' לשימור הולד כו'. וכ"ז הבירור דמ"ן הוא רק מבחי' המ"ד הנק' לובן שהוא המברר למ"ן וממילא מתברר הולד ונבדל בו הפנימי' מן החיצוני'. (ודוגמא לד"ז במ"א כמו אכילה ושתי' כמ"ש דאכל ולא שתה אכילתו דם לפי שעצם השפע מזון הוא המאכל עצמו אך הוא רק דם לבד וכדי שיתפשט ויומשך להיות לחיות בכל האברים הוא ע"י השתי' שממשיך את הדם שנעשה מן המאכל לכל האברים והוא חלקי המים שבדם שמהם דוקא סיבת ההתפשטות הילוך חיות בריבוי התחלקות בכל אבר לפי מזגו כו'. וכך הוא הענין ממש במ"ד ומ"ן דהמ"ד הוא עיקר השפע להוליד כנ"ל. אך המ"ן הוא הממשיך אותו לבוא בהתפשטות וגידול הולד ברמ"ח אברים בכל משך תשעה חדשים לבררו וללבנו כו' וד"ל): והנה כ"ז הוא רק דמיון בעלמא להבין ולהשכיל למע' בבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור