צור עולמים ונמצא שמו ית' הנק' הוי' קדוש ומובדל הוא כאשר הוא בשרשו בי"ה כו' וזהו ושמך קדוש והיינו ג"כ ענין עושה פלא הנ"ל וכ"ז נמשך מפני שאתה קדוש בעצמו ומהותו כלומר שהוא אדון הנפלאות למעל' מהתהוות פליאות חכ' מאין ליש ונק' קדוש בעצם שאינו גם בגדר התהוות עלמין סתימין כו' ונק' סתימא דכל סתימין כו' וד"ל. וזהו ענין ישראל מקדשי שמך הגם שהוא קדוש מצד עצמו כו' אך כדי להמשיך מקדושת עצמותו לקדש את שמו להיות עושה פלא ובי"ה הוי' צור עולמי' כנ"ל הוא ע"י ישראל דוקא לפי שבאתעדל"ת אתעדל"ע כידוע והנה המצות מעשי' ידוע שישנם באצי' ולמעלה מהאצילות ג"כ כידוע בענין הקב"ה מניח תפילין כו' וזהו אשר קדשנו במצותיו מצותיו ממש הם וע"י המצות שישראל עושין למטה עושה הקב"ה מצותיו למעלה מעלה עד שנמשך מקדושתו העצמי לקדש את שמו הוי' בכל מצוה לפי אופן המשכתה באא"ס עצמו כמו להיות נברא עושה פלא הוא החכ' מאאלפ"ך חכמה ע"י הנחת תפילין דמארי עלמא כו' והתלבשות אוא"ס בחסד להיות עלמין סתימין כמ"ש כי בי"ה כו' ע"י הצדקה וכדומה לזה בכל המצות מעשיות המה מקדשי שמו ית' דהיינו להיות נמשך מאתה קדוש לשמך קדוש כנ"ל וד"ל. ועיקר הטעם לזה הוא לפי שהמצות שרשן בבחי' רצה"ע שלמעלה הרבה מן החכ' כידוע ולכך יש ביכולת מעשה המצות לקדש את שמו ית' להיות קדוש בקדושת הכתר עליון וזהו אשר קדשנו במצותיו וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו וקדושים בכ"י כו' פי' כי להיות כי הוא ית' מחדש בכל יום מע"ב (כי יש ב' מיני השתלשלות הא' להמשיך להנבראים שפע חדשה בלבד והב' להמשיך נבראים חדשים מעיקרם ושרשם והיינו ענין יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' כמ"ש במ"א) וזהו במה שהמל' יורדת להסתתר בבי"ע להחיות רוח שפלים וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לבית' כו' ולהיותם ממש מאין הם משיגים ביותר שורש מקור המהווה אותם איך שהוא בחי' אין כו' ואומרים קדוש כו' ונכללים ומתבטלים במציאותם וזהו שאומרים קדוש קדוש כו' כלומר שמשיגים בחי' התהוותם הוא מאין שהוא קדוש ומובדל בערך מהם ואו' אי"ה מקום כבודו כו' והיינו לפי שמתחדשים ממש וקרובים אל האין ביותר וזהו הטעם שנקראים קדושים ע"ש צעקתם לומר קדוש וע"ש התקרבותם לבחינת קדושת ה' והכל ענין א' וד"ל. והיינו שהם אומ' קדוש בלי הפסק כלל דהיינו בבחי' עילוי אחר עילוי בבחי' הסתלקות והעלם השגת' באלקות עד שיהללו סלה מפני שאין קץ ושיעור לרוממות אלקו' למעלה מעל' מן החכמה כמו שנק' אדון הנפלאות כו' וד"ל. ואמנם גם היכולת הלז' שיוכלו הקדושים הללו לומר קדוש בלתי הפסק להיבטל ולהיכלל במקורם הוא בא ונמשך מקדושה העליונה שישראל מקדשים שמו כמ"ש ושמך קדוש ואח"כ וקדושים בכ"י כו' מטעם הנ"ל וד"ל. ובכל זה יובן יותר הטעם דיפה שעה אחת בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב לפי שחיי העוה"ב הוא מן היו"ד שבי"ה כו' אבל אא"ס בעצמו קדוש ומובדל גם מעשות פליאת חכמה כו' וכנ"ל וע"י מעשים טובים בא ונמשך קדושת עצמותו להיות קדושת שמו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור