(ה) ולשרקה בני אתונו. הנה שרקה היא זמורת גפן ילדה ורכה שענביה מועטין ומעט יין בהם כו' וכתי' אנכי נטעתיך שורק כו' בחי' נקודת שור"ק כו' כי הנה הגפן יש בו ב' סגלות והסגול הן האבות ב' נקודות למעלה וא' מלמטה והשורק ג' נקודות שלו הן זה תח"ז כו'. וביאור הדברים יובן בעבודת ה' שכאשר עבודתו באהוי"ר בהתלהבות והתקרבות הרי ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כו' בבחי' סגול כדוגמת האבות וזהו בחי' גפן שנמשלה כנס"י עד שכסו הרים צלה פי' לאחר שקיבלו התו' והמצות נתכסו גם ההרים הן האבות מן בחי' הצל המגין עליהן שהמה בחי' מקיפים עליונים שע"י מעשה המצות כמ"ש ה' צלך על יד ימינך כו' והוא צל של בחי' חושך העליון כמ"ש ישת חושך סתרו והוא בחי' כתר עליון שאינו מושג כלל וכלל ונק' אדון הנפלאות כנ"ל עד שהפלא נחשב ג"כ בבחי' עשי' כו' ועליו אמר אני הוי' לא שניתי כי הוא למעלה מהפלא' חכמה כו' ואין בו שינוי מקודם השפעה לחכמה לאחר השפעה כו' וע"כ גם ההרים שהן הסגול נתכסו ונעלמו אורם בבחי' הצל של הרי חושך הללו כו' וד"ל. אבל שרק"ה הוא כדוגמת נקודת השור"ק ג' נקודות זה תח"ז כו' היינו שאין התפעלות אלקו' בלבבו בבחי' קירוב כו' רק מרחוק ה' נראה לו וכו' עד שהוא מודה במוח בבחי' הודאה בלבד ומשפיל א"ע מפני זה בבחי' ביטול כלומר מפני שמרגיש איך שהוא רחוק מה' הוא עומד מרחוק יותר כי כל שמודה בהודאה שבמוחו ביותר איך שהוא ית' קדוש ומובדל כו' וכדומה אז יפול לבבו בבחי' הכנעה וביטול מרחוק כמ"ש וינועו ויעמדו מרחוק כו' והוא בחי' השור"ק זה תחת זה פי' ההשפלה שמשפיל עצמותו למטה מטה מאוד כו' וד"ל. והנה ג' נקודות שבסגול נהפך סדרן בשור"ק להיות זה למטה מזה בקטנות השפלות אחר הקירוב כו' וזהו ואנכי נטעתיך שור"ק כו' ואמנם לפי סדר הגידול של הגפן הנה בתחילה הוא שור"קה וכשמתגדל נעשה גפן כו' כמו"כ יובן הנמשל שבצאת בנ"י ממצרים אשר בשר חמורים בשרם בחי' חמור דקליפה הוא חכמ' דקליפה שהי' בחרטומי מצרים שנק' פרא אדם כשהוא עיר כמ"ש עיירים כו' שהי' מדריגת כנס"י אז בבחי' שור"ק בלבד כמ"ש נטעתיך שורק שענין יציאתם ממצרים ג"כ לפי ערך מדריגתם ולכך אמר בני אתונו בני ל' בנים כמ"ש בנים אתם לה' כו' והיינו לאתהפכא חשוכא לנהורא בלבד שזה כענין ברא כרעיה דאבוה כו' בבחי' הקטנות דשור"ק כנ"ל והוא נהפך ונעשה מבחי' אתונו כשיצאו מקליפת מצרים שנק' אתון וחמור כו' וד"ל וכשבני ישראל כבר נסעו ממצרים במ"ב מסעות והגדילו פרים בענבים ויין כמ"ש גפן ממצרים תסיע כו' כתי' אוסרי לגפן עירה שנהפך מעיר פרא אדם כו' להקרא אדם בשלימות כנ"ל עד שכסו הרים צילה כו' וד"ל. וזהו המשך הפסוקים אסרי לגפן עירה בזמן הגלות שבמעשה המצות בב' מיני יין המשמח ומשכר כו' עושים בחי' אדם הנק' עי"ר ה' ע"י שנכבס ביין שבגפן זה הלבושי' ובדם ענבים סותה לבושי הראש הנק' סותה כו' וזהו כבס ל' עבר לעשות השלימות שיהי' בזמן ימוהמ"ש ואז חכלילי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור