גבורות שהוא העליה והסתלקות למעלה ובחינת שוב בבחינת החסדים שהוא הירידה וההמשכה למטה דוקא. ואמנם בחי' התיקון הוא בחי' ההתכללות דחו"ג דרו"ש הנ"ל שיחדיו ישכנו כאחד ממש דהיינו אחרי הרצוא שוב ואחרי השוב רצוא כמו שלהבת הנר העולה ויורד כו' וכמו דפיקו דליבא ברו"ש תמיד כו' ועיקר בחי' התכללות זאת דרו"ש בבחינת התיקון הוא בתורה דוקא לפי שהתורה ג"כ כלולה מחו"ג דרו"ש הנ"ל כמ"ש מימינו אש דת כו' אש שחורה ע"ג אש לבנה כו'. אך בחו"ג דתורה (כה"ח וה"ג דמ"ע ול"ת) כלולים יחד בתכלית כידוע בענין אנכי ולא יהי' לך בדבור אחד נאמרו כו' שזהו בחי' התכללות דחו"ג שבכתר דמ"ע ול"ת כאחד ממש וד"ל:
(ז) ולהבין ביאור זה הנה יש להקדים להבין ביאור ענין המעשה דד' שנכנסו לפרדס כו' דבן עזאי הציץ ומת כו' אך ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום כו'. להיות ידוע שגם התורה היא בבחי' הת"ת שכלול מב' הגוונין דחו"ג במזיגה יפה ונכונה מאד לא יוסיף ולא יגרע עפ"י חכ' הקדומה שנק' חכמה ברורה שכבר הוברר הדבר כו' כמ"ש מי מדד כו' וכמ"ש במ"א וע"כ אמר כל אמרת אלוה צרופה כו' אל תוסף כו' שלא לסור ימין ושמאל והן דקדוקי סופרים שלא להוסיף ולא לגרוע באופן המשכות דרמ"ח מ"ע והעלאות הבירורים דל"ת בסור מרע וע"ט כו' כשר פסול טמא וטהור כו'. ולזאת יובן ג"כ שיש בתו' בחינת רו"ש הנ"ל שהן ב' הפכים ממש ומתכללים יחד במזיגה נכונה מאד כנ"ל ברו"ש דתפילה והוא כללות ענין המעשה בד' שנכנסו לפרד"ס כו' (שכל עיקר כוונתם היה להגביר אור החסד על הגבורה באור הכתר עצמו עפ"י סוד ה' שהוא בחינת ח"ס שבפרדס העליון כו'). והנה בן עזאי היה שרש נשמתו בבחי' גבורה שבחכ' דתורה כאשר נק' התו' בשם אש ה' כמ"ש קול ה' חוצב להבות אש וקול דברים שמעו מתוך האש כו' וזהו שאמרו רז"ל על בן עזאי כשהי' יושב ושונה הי' אש מלהטת סביבו כו'. (וכן אמרו על יונתן בן עוזיאל בשעה שעסק בתורה כל עוף הפורח עליו נשרף שמרמז על מלאכים שנקראים עופות שהיו מתבטלים מן מציאותם באש האלקי דתו' כו') והוא לפי שהי' עוסק בתורה ברשפי אש התשוקה לגילוי אור הוי' דח"ע שבתו' עד כלות נפשו בה בדביקות עזה ביותר עד שבאהבתה ישגה תמיד בכלות הנפש ממש כמ"ש כי עזה כמות אהבה כו' והוא שאמר בן עזאי שנפשו חשקה בתורה ביותר ע"כ לא חפץ ליקח אשה להוליד בנים וביטל מצות פו"ר דאורייתא מפני גודל חשק נפשו ודביקותה בתו' וזהו כמו בחי' רצוא הנ"ל בתפלה שהוא בחי' או"ח לצאת מכלי נרתק הגוף לגמרי כו' וזהו שאמר בן עזאי הציץ ומת כאשר ראה והשיג במעשה מרכבה בפנימית סודות אור החכ' לא יכיל כלי מוחו ולבו מפני רוב התפעלות העונג עד שנכספה וגם כלתה נפשו ממש כו' כי לא חפץ כלל בירידת האור והמשכתו למטה בכלים מכלים שונים כו' רק לידבק בתו' העליונה כו' שהרי לא נשא אשה לקיים מצות פו"ר כו' והוא רק מגודל תשוקתו ודביקותו למעלה מעלה בעצמות אור א"ס שבתורה כו'. וזהו שהציץ ומת בבחי' ביטול במציאות לגמרי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור