ויגש אליו יהודה
רל, ג
כאחד ממש. ויובן זה ממה שאנו רואים ברצונו של אדם שעיקר שלימותו אינו אלא כשבא למעשה בפו"מ דוקא הרי מעשה משלים לרצון וכן להיפוך עיקר המעשה הוא הרצון שהרי המעשה בלא רצון אינו כלום כמו גזירת מלך שעיקר המעשה הרי הוא רק לעשות נח"ר שאמר ונעשה רצונו שזהו רק מה שעושין רצונו דוקא ולא המעשה עיקר אלא הרצון דוקא ובאמת אי אפשר לומר שיש יתרון מעלה למעשה על הרצון ממה שעיקר שלימות הרצון הוא מעשה מאחר שאין מעשה בלא רצון וכמו"כ אי אפשר לומר שיש יתרון מעלה לרצון על המעשה משום זה מאחר שעיקר הרצון הוא במעשה דוקא אלא צ"ל משום דשניהם כאחד באו לכך אין שלימות לאחד בלא זולתו כנ"ל מאחר דרצון בלא מעשה ומעשה בלא רצון אינו כלום וזהו דנעוץ תחב"ס וסופן כו' דר"ל שאינם שני דברי' מחולקים כלל אלא כמו שהתחלה שלימותו בסוף כך הסוף שלימותו בתחלתו ודוקא באמצעות חיבורם יחד הוא בא במציאות דבר מה עד שכל א' נק' משפיע לזולתו ומקבל מזולתו כי הרצון שנשלם ע"י המעשה הרי היא מקבל ממנו אעפ"י שבאמת הוא עיקר המשפיע למעשה כנ"ל וכמו"כ המעשה שנשלמת ע"י הרצון ומקבלת ממנו הרי היא בחי' משפיע לרצון מאחר שהרצון נשלם על ידה דוקא כנ"ל. וזהו מבלי שימצא ראש וסוף דסוף נעשה ראש להשפיע לתחלה וראש נעשה סוף לקבל מסופו מטעם הנ"ל בענין נעוץ כו' וכמו הראש והרגל שהרגל מקבל ההילוך מרצון שבראש ושלימות הרצון בראש נעשה ע"י הרגל ואעפ"כ נק' ראש ורגל וכך הוא ענין נעוץ תחלתן כו' שנק' עכ"פ תחלתן וסופן אעפ"י שבאמת מבלי שימצא בהן ראש וסוף מטעם הנ"ל וד"ל. והנה לפי"ז יקשה מאד על ענין מחלקותם דמ"ד שמים קדמו ומ"ד ארץ קדמה דלכאורה אין בזה מחלוקת כלל לפי הנ"ל דודאי שמים קדמו מטעם דברוחניות הרצון קודם למעשה והוא בחי' משפיע למעשה והוא ענין נעוץ סוב"ת וגם זה אמת דארץ קדמה משום דנעוץ תחב"ס שהרצון נשלם ע"י המעשה (ולפי' זה בנעוץ כו' נתהפך מאו"י לאו"ח דלא כדלעיל דנעוץ תחלתן כו' בחי' או"י והכל ענין אחד). ואמנם מאחר שבאמת מבלי שימצא בהן ראש וסוף מטעם הנ"ל הרי הדיעה הג' אמיתית יותר והוא מ"ד הג' דשמים וארץ כאחד ממש נבראו שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדי כו' שהתחלה והסוף כאחד באו ממש ע"כ אין שלימות זה בלא זה רק באמצעות שניהם יחד כו' וד"ל. אך באמת א"א לפרש ענין ארץ קדמה כו' מטעם שהעיקר הוא בסוף מעשה השפע בגשמית דמ"מ איך קדמה ארץ מאחר שהמעשה בא אחר המח' דוקא דלעולם אי אפשר שיהי' קדימה למעשה על המח' דא"א למעשה בלי קדימת מח' אליה שזהו טעם מ"ד שמים קדמו לארץ כמו המח' ורצון שקדמה למעשה כנ"ל אלא צ"ל דמ"ד ארץ קדמה היינו בעצמות המשפיע טרם שיתחיל להשפיע הוא שעלה במח"ת וקודם לשמים שהוא תחלת המח' ורצון כו' כנ"ל וכפי' ענין סוף מעשה עלה במח' תחלה שהוא לפני תחלת המח' כו'. ולפי"ז מ"ד שמים קדמו שהוא בתחלת המח' של ההשפעה וגמרה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"ב
- מזהה
- rh-ttrhyyc2
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.