להיות באדם התפעלות אלקות בלב ומוח בשלימות ותמימות העבודה באוי"ר וקבעומ"ש ברצון בעת התפלה גם ברשפי אש התלהבות ודביקות כו' אך זהו רק לפי שעה זו לבד כי מיד אחר התפלה בלכתו בחוץ בעסקיו יפנה לבבו ויומשך אחר צרכי גופו החומרי עד שיכול לבוא לידי פר"ע לגמרי עד שלבבו ריקם מכל אוי"ר ועומ"ש כו' וע"כ לא ימנע גם מעשות איזה עון וחטא בפו"מ במו"מ כמו גזל ומרמה וכה"ג בשאר דברים שיפול הנופל בתאוות ומדות רעות שמטמאים את הנפש ולא ישים אל לבו פחד ה' ואהבתו שהי' לו בשעת התפלה במוחו ולבו ובהסכם חזק בקבעומ"ש וא"כ א"ז שפת אמת שתיכון לעד כל היום אלא הוא לשון שקר שאינה אלא באותה שעה ורגע ואח"כ יהופך מטוב לרע כו' ובאמת ודאי באותה שעה בתפלה הי' לבבו שלם ברצון אמיתי באוי"ר וקבעומ"ש כנ"ל וגם נשאר איזה רושם קצת מזה כל היום בזכרון המוח והלב בלתי יסור ימין ושמאל מדרכי ה' בסומ"ר ועש"ט אך מה שיומשך לבו אחר שעה זו בהבלי עוה"ז לעשות עול במו"מ בפו"מ א"ז תרתי דסתרי אהדדי אצלו כלל לפי שהוא מוטעה בד"ז מצד שחלפה ועברה פנימי' ההתפעלות אלקות שהי' לו בלבו ולא נשאר רק בדרך מעבר בעלמא על כלי מוחו ולבו כל היום ע"כ בעת המשכות לבו וטרדתו בעניני עוה"ז יכול לעשות דבר שנגד רצון ה' ומצותיו ולא ירגיש בזה כעונות שאדם דש בעקביו בלתי הרגשה כלל כי צדיק הוא בעיניו כו' וכל דרכיו זך וישר בעיניו ויכול להזכיר ש"ש באמונה שלימה שיעזור לו במה שעושה גם שהוא בדבר עול ודבר שנאוי ותעב בעיני ה' ולא אמר לנפשו אם ה' הוא העוזר ובו בטח לבו איך יעשה דבר שנגד רצונו כו' כי אין זה תרתי דסתרי אהדדי כלל אצלו וז"ש אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים כו' (ודוגמא לדבר בנפילת האדם ביותר בעבירות חמורות שיכול לבקש מה' שיעזור לו על מעשה העבירות כמו גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' שיעזור לו כו' ואם הוא מאמין באמת וקרי' לרחמנא שיעזרנו איך יהי' מעוברי רצונו בגניבה שנאמר לא תגנוב אלא אין זה תרתי דסתרי כלל כי מצד תאוות לבו נעשה לו כהיתר ועכ"ז אמונתו שלימה עד שיכול לבקש מה' עזר ע"ז. וכך הוא הדמיון בעבירות הקלות ודקות כמו בענין עול במו"מ ושארי קלות שאנו רואים שש"ש שגור בפי הכל באמת ואמונה חזקה ועכ"ז יכול לעשות מה שלבו חפץ בכל מיני רע באין מעצור לרוחו ולבו שובב הולך בפר"ע והוכן לכל רע ועכ"ז א"ז סותר כלל לאמונתו בה' כלל ולהתפעלו' אלקות שהי' לו בלב ומוח בעבודה תמה בתפלה כו'). אלא צ"ל שזהו ההפרש בין התפעלות פנימי' נקודת הלב ממש להתפעל' חיצוני' הלב לבד דהנה כתיב יען כי ניגש העם הזה אלי בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני כו' דהיינו גם מי שמתפעל בלבו לפי ערך השגתו ואמונתו באלקי' חיים ומדבר בפיו ושפתיו שבחו של מקום בפסוד"ז ויבא לידי התפעלות אוי"ר בק"ש עכ"ז נק' רק מן השפה ולחוץ שאין זה אלא בפיו ושפתיו לבד ולבו רחוק דהיינו בחי' נקודת פנימי' הלב ממש רחוק ממנו כו' וכמו שנראה בעליל שהתפעלות זאת שבחיצוני' הלב חולפת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור