דחשך סתרו כו' ועשו אחיו איש שעיר מבחינת השערות וצמצומים שהוא בחינת חשמ"ל העליון (וכידוע דישראל עלו במחשבה בבחינת הפנימית ועצמות דאין סוף כמו שהוא קודם הצמצום הנקרא מקום פנוי וחלל ריקן כו' ואוה"ע בחיצונית דצמצום זה ועם כל זה אמר יעקב לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו כו' משום דקליפה קדמה לפרי כו' ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כו' שהוא על פי בחינת התיקון דשם מ"ה דתורה ומצות לברר בירורים דנוגה על ידי נשמות ישראל שהן הילדים והצאן כו' וזהו שאמר ר"ז לרב יהודה מאי טעמא עיזי מסגי ברישא שהוא עשו איש שעיר והדר אימרי שהן בחינת צאן קדשים דכנסת ישראל ואמר לו כברייתו של עולם ברישא חשוכא דבחינת התהו והדר נהורא שהוא בחינת התיקון דיעקב כמ"ש במ"א) והענין הוא דרך כלל דאעפ"י שנאמר ויצא הראשון אדמוני כו' שבתולדה שהוא היציאה היה עשו הבכור אבל בכניסת הזרע להוליד נולד יעקב מטיפה ראשונה והיה יעקב הבכור באמת וכמשל השפופרת הסתומה מצד אחד שהנכנס ראשון יוצא אחרון כידוע ואם כן באמת היה ראוי יעקב לברכות דיצחק כי הוא הבכור באמת ולא היה צריך יעקב ליקח מעשו את הבכורה רק מפני שיצא ראשון כו' ולזאת שקר טען עשו באמרו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי דיעקב את שלו לקח כו' ועם כל זה גם זה אמת דעשו היה הבכור בתולדה וכמו שכתוב ויצא הראשון אדמוני כו' ועל כן טען עשו את בכורתי לקח כו' שגם זה אמת וד"ל:
(י) ולהבין כל זה יש להקדי' ענין אחד והו' במה שכ' במקו' אחר בענין כי אל דיעות ה' כו' שני דיעות דעת עליון ודעת תחתון כו' והוא דיעה דמשפיע שהוא עצמות ומהות דא"ס ב"ה מלמעלה למטה שהוא מיש לאין שזהו מבחינת יש האמיתי מקורא דכולא לאין שבחינת אין זה היינו בחינת ההעלם דעצמותו כמ"ש אין סוף הוא בבחינת העלם בעצמו שנקרא אין האמיתי ונקרא סדכ"ס דלית מח' תפיסא בי' כו' ולא שנקרא אין ליש ממש כו' (ואין זה העצמי שהוא אין של העלם העצמות כמו שהוא במהותו ממש אינו בא בדרך לבוש של הסתר כלל להסתיר אותו רק שנקרא סדכ"ס מצד עוצם העלם עצמותו ממש כו') ודיעה הב' כמו שנמשך השפע למקבלים הוא מאין ליש שזהו מבחינת ההעלם לגילוי ונקרא אין של היש שבא לבחינת יש ממש ונמצא ב' מדריגות בבחינת אין א' בחינת האין העצמי שהוא אין של העלם העצמות כמו שהוא כו'. והב' אין של היש שזהו כמו שאמר כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שהוא בחינת הצמצום דשם אלקים דכתיב ביה ישת חשך סתרו שמסתיר את עצמו ממש ואח"כ מאיר אור מאין ליש גמור וד"ל. (ויובן זה ע"ד משל בנפש האדם כאשר תבא לכלל גילוי אור וחיות להחיות הגוף זהו כמו מאין ליש אבל כמו שהוא בהעלם עצמותה הרי הוא בבחינת אין הרוחני בהעלם) ומדריגה הג' הוא כאשר יורד מבחינת האין העצמי הנ"ל לברר ולהפוך לבחי' היש שנתהווה מאין לעשותו ג"כ בבחינת אין ממש כמו קודם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור