ע"כ יעזב איש כו' ודבק באשתו. וכן ותדבק נפשו כו'. וכמו באהבת איש לרעהו שיומשך ויודבק אחריו תמיד כנ"ל. ואע"פ שיש בזה כליון והמשכת הנפש אין זה כליון ממש. אלא אדרבה חפץ ורצון נפשו לדבק בו לשכון עמו תמיד. או להטיב לו מכל אשר לו כמו ויתפשט יהונתן כו' כנ"ל והוא בחי' המשכות והתפשטות האור דחסדים דאהבה בכלי דוקא. וכך באהבה דכנ"י אמר לאהבה את ה' ולדבקה בו. ובו תדבק ע"י המשכת האור אלקי בכלי דתו"מ כו'. שהיא אהבה שבבחי' או"פ המתיישב בכלי הלב שהוא בבחי' או"י כנ"ל. ויש באהבה זו עצמה מבחי' או"מ דאו"י לא יוגבל בכלי כלל ונקרא אה"ר כידוע. והוא בחי' תוקף וריבוי התגברות אור האהבה ביותר עד שלא יכול לבא בכלי הלב וישאר על הלב בבחי' מקיף. כמו באו"מ דתענוג עצמו כשהוא למעלה מכפי המדה בעושר וגדולה יתירה. או שיבשרוהו בשורה נפלאה ביותר שלא יכילנו במוחו כנ"ל. ובאה"ר זו אמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וכן עזה כמות אהבה כו'. שהסימן לזה הוא שכאשר גם נתבטל הטעם שבעבורו היה לו האהבה. כמו מצד טובה רבה שקיבל ממנו או מצד טוב מעלותיו ודרכיו ומעשיו מ"מ נשאר באהבה אליו בהעלם דמקיף. ולא אמר דבטל דבר שבו תלוי האהב' בטלה נמי אהבה. אלא כשהאהב' מצומצמת במד' רק לפי הטעם בדבר שנק' מוחין שבמדות בבחי' או"פ כשכל שמוליד המדות (כמשי"ת). וכמו כן באמרנו אהבה רבה אהבתנו או אהבת עולם אהבתנו היינו גם כשבטל הטעם לא בטלה האהב'. וכן באהבה דכנ"י מלמטה למעלה נקרא אה"ר דכל נפשך. כמו באו"נ בנפשותם שכל דברי נרגן לא יפרידו. וגם אם יחטאו איש לרעהו. על כל פשעים תכסה אה"ר דבחי' מקיף. וכן בטבע איש הטוב והחסד. להטיב ולהשפיע גם שבטל הטעם לחסד זה מ"מ לא יבוטל החסד כלל. (כי שרש המדות בעצם רצון ותענוג שלמעלה מן הטעם ושכל לגמרי כמשי"ת). ומדריגה הב' באהבה שבלב היא אהבה שבבחי' רשפי אש התלהבות הלב שלא יכילנו כלי הלב ועולה בבחי' או"ח ונק' מקיף דאו"ח כמו בתענוג העצמי כנ"ל. שיש תענוג שהוא בכלות הנפש כמו נכספה וגם כלתה נפשי לפי שלא יכול לקבל העונג הנפלא ביותר. כמו מבשורת הצלת בנו פתאום וכה"ג. וכן בתוקף רשפי אש התענוג בתשוקה וחום התאוה היתירה לדבר האהוב. עד שיחלה חולת אהבה. בין ממשפיע למקבל או ממקבל למשפיע כנ"ל. שזהו מצד בחי' הגבורות דאש שבתענוג שעולה למעלה ואינו נח כלל. ונק' גבורות דאו"ח כשהוא בלתי מתיישב בכלי כנ"ל. וכך הוא במדת האהב' שבלב כאשר היא מתגברת ברשפי אש הצמאון והתשוקה שלא יכיל הלב כלל ונק' שלהובא דרחימותא. והסי' לזה הוא הצעקה הגדול' שיצעק מקירו' הלב למע' מן הדעת פתאום כשאגת אריה באה"ר. שהוא מפני בחי' העלאה וביטול הכלי או להיפוך שלא יכול להיות בגילוי בלב כלל ונק' תעלומות הלב וכמ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני ונאוה כו' דבגלותא מגו דחיקו דרחימו אתעבידת נקודא חדא כו'. וזהו אה"ר דבכל מאודך דכנ"י שעולה בבחי' מקיף דאו"ח עד כלות הנפש ממש. ומלמעלה למטה הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור