עתים דמל', והנה הצבור ע"י תפלתם מגיעי' לבחי' יגמה"ר, וכמארז"ל בר"ה די"ח וביבמות בב' מקומות ע"פ בכל קראינו אליו (דברים ה') וכתי' דרשו בהמצאו (ישעי' נ"ה) התם ביחיד כאן בצבור, יחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, והיינו מפני כי אז מאירי' יגמה"ר לכן גם היחיד יוכל להגיע, ממילא מובן שהרבים בכל השנה מגיעי' לבחי' יגמה"ר שז"ע יהי רצון כו', וזהו אימתי הוי עת רצון שמאיר בעת מבחי' הרצון בשעה שהצבור מתפללי'.
ועפי"ז יובן מה שבטחו אנשי אבשלום, כי הרגישו שנהפך לבם, ממילא ידעו שדוד הגיע בתפלתו לבחי' יגמה"ר שיומשך רצון חדש עד שנשתנה אצלם הרצון ג"כ לכן בודאי ירחם עליהם, ודוד לבד שתפלת הצדיקי' מגיע לבחי' יגמה"ר, הנה הי' מלך שמוציא כלליות ישראל במצוה זו, לכן הי' בו גם כח הרבים. ועוי"ל* ע"ד משנ"ת בזהר ע"פ כשושנה בין החוחים, תליסר עלין יגמה"ר דסחרין לבחי' המל' (וע' בפי' האריז"ל בזהר הרקיע על מאמר הזהר הנ"ל), ודוד הי' מרכבה לבחי' זו לכן בטחו שבודאי ירחם עליהם, והגם כי ישב ודן בסנהדרין זהו ג"כ לטובה ע"ד מצות ל"ת שחורות כעורב.
והנה ארז"ל במגילה די"ח ברכה דהקב"ה שלום שנא' יברך את עמו בשלום, והיינו כי מה שנת"ל ההפרש בין ברכה לתפלה זהו בנבראי', שהברכה היא רק מהמקור מה שכבר יש, אבל ע"י התפלה יכולים להמשיך רצון חדש לרפאות החולים ולברך השנים, אבל ברכה דהקב"ה בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' השתלשלות דבי"ע, יש בבחי' הברכה גם מה שנמצא במעלת התפלה, כי הוא ית' קדמון לכל הקדומי' ואינו שייך לחלק בין ברכה לתפלה, ולכן נק' שלום ע"ד שהתורה נק' שלום כמ"ש בפי' רש"י הנ"ל וכמארז"ל ע"פ או יחזיק במעוזי, כל העוסק בתורה משים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט, פמשמ"ט חיבור נה"א עם הנה"ב לעשות שלום ביניהם, ובפמשמ"ע זהו חיבור שרש ומקור הנשמה עם הנשמה המלובש' בגוף, ע' בלק"ת בד"ה יונתי ובהביאורים, או שמחבר בחי' אוא"ס בשורש ומקור הנשמה, כמ"ש מזה בת"א בכ"ד, ובד"ה אז ישיר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור