ויגש אליו יהודה
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדיך דבר כו' ואל יחר אפך כו', ואיתא בזהר שענין הגשת יהודה ליוסף זהו כענין סמיכת גאולה לתפלה, ובעה"ט פי' שס"ת ויגש אליו יהודה הוא שוה, ולכן ארז"ל במד"ר ע"פ כי הנה המלכים נועדו, על יהודה ויוסף, כוונתו שהם שוים, וצ"ל הלא ידוע פי' וענין כי המלכים נועדו שקאי על יוסף ויהודה שז"ע יחוד זו"נ, וא"כ איך הם שוים. ויובן בהקדם מה שעכשיו נק' נש"י ע"ש יוסף כמ"ש רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף (תילי' סי' פ') ולע"ל יהי' העיקר יהודה וכמ"ש בהפטורה דפ' זו ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם שיהי' משבט יהודה דוקא, וצ"ל שורש ענין ההפרש בין ההמשכה דעכשיו להגילוי שיהי' לע"ל שאז יקראו נש"י ע"ש יהודה דוקא.
הנה ארז"ל בברכות ד"ז סע"ב כל הקובע מקום לתפילתו (נ"א לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל כו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו (בש"ב ז') ורב אלפס ותר"י גורסי' לתורתו, והענין הוא דהנה מקום קאי על בהמק"ד כמובן מפסוק ושמתי מקום הנ"ל שזהו הי' תשובת נתן הנביא לדוד בענין בנין בהמק"ד, ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו ולכן כמו שבבהמק"ד הי' צ"ל קביעת מקום דוקא, כמו"כ בענין התפלה שכנגד תמידין צ"ל קביעת מקום ולר"א ותר"י שגורסי' לתורתו ג"כ אמת נכון הדבר כי משחרב בהמק"ד אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, ולכן צ"ל קביעת מקום לתורתו כמו בהמק"ד שהי' דירת קבע.
ולהבין כ"ז צלה"ק תחלה מ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, שנברא הכל בע"מ וכמארז"ל בע"מ נברה"ע, והלא כתיב כל אשר חפץ ה' עשה בשוב"א משמע שנברא בחפץ ורצון ה' ולא במאמר לבד. אך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור