מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט או נוחר כו', וכל מה שנברא בשי"ב זהו רק מצד כי חפץ חסד הוא ומטבע הטוב להיטיב, וכפי' הא' בפי' הפסוק חסד יבנה שנבנה מבחי' כי חפץ חסד כו'. אך כ"ז הי' בתחלת הבריאה אבל* עכשיו באתעדל"ת תליא מלתא, וע"י גמ"ח שעושה עם זולתו שמלוה בלי שום פני' לעצמו שלא יהי' אפי' ריבית דברים ג"כ, והחסד שגומל עם נפשו בעצמו בעיון תפלה עי"ז ממשיכים להיות נבנה החסד, וע' בפרד"ס שהביא בשם ס' הבהיר וז"ל אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי, והיינו ע"י שהרבה חסד בעולם, וכמו"כ יובן שע"י החסד שעושה האדם עם העני ועם נפשו עי"ז ממשיך להיות עולם חסד יבנה כו'.
וזהו אם כסף תלוה את עמי את העני עמך שע"י שהעני עמך עי"ז את עמי בחיריק היינו שממשיכי' בחי' כי עמך מקו"ח, פי' חיים הוא בחי' חכ' כמ"ש והחכ' תחי', ומקור חיים היינו בחי' מקור החכ' שהיא רק עמך בטל וטפל לך, ולכן לא נאמר אתה מקו"ח כי אתה הוא ה' לבדיך ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל כי אני הוי' לא שניתי כתי', רק כל המקור חיים ומקור התענוגי' רוחני' וגשמי' הם עמך בטל וטפל לך, רק ע"י השפעת החסד שהעני עמך ורש"י פי' הוי מסתכל בעצמך כאילו את העני, והיינו שצריך לגמול חסד עם נפשו, ועי"ז את עמי היינו שממשיך בחי' מקור חיים שהוא עמך, וזהו מלוה ה' חונן דל פי' ע"י שחונן דל הרי הוא מלוה לש' הוי' שבסדר ההשתלשלו' כי ע"י שחונן דל נמשך מש' הוי' דלעילא שהוא מה שעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והיינו מה שהוא עמך שזהו המקו"ח הנ"ל, וכ"ז נמשך ע"י מה שהעני עמך עי"ז את עמי כו'.
ומעתה יובן מה שהתירו רז"ל תילתא באגרא ופלגא בהפסד, דהנה בערה"כ של הסה"ד הביא בשם שמ"ל שירידת הנשמה בגוף נק' בשם עיסקא, וכמו שבגשמי' הנותן לחבירו מעות על עיסקא נוטל הנותן ריוח מהמעות וגם מקבל המעות נוטל ריוח מהמעות, וכמו"כ יובן עד"ז למעלה שע"י ירידת הנשמה בגוף נוטל הנותן שהוא הקב"ה ריוח והיינו כמשנת"ל בענין תנו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור