שברגל. ועד"ז יובן בענין שהקב"ה ממלא את כל העולם הוא ג"כ בכל חד לפום שיעורא דילי' בכל עולם לפי ערכו וזהו בחי' ממכ"ע, אבל בחי' סוכ"ע הוא מובדל מגדרי ההשתל' ומעלה ומטה שוין לפניו ית' וכמ"ש השוה ומשוה קטן וגדול. ועל בחי' זו ארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כי באוא"ס הסוכ"ע שוה קטן וגדול ולכן בבחי' זו גם ההדיוט יכול לברך וכמ"ש במ"א בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי שגם הלב הגשמי יוכל לרנן בבחי' אל חי כו' היינו להתפעל מבחי' א"ס ב"ה עצמותו ומהותו, וב' בחי' אלו ממכ"ע וסוכ"ע זהו ב' שמות שבק"ש ה' אלקינו בחי' סוכ"ע וה' אחד הוא בחי' ממכ"ע, כי אחד הח' רומז לז"ר וארץ וד"ר העולם והיינו בחי' ממכ"ע שאפי' לאחר שנעשה ז"ר וארץ וד' רוחות מ"מ הם בטלים לאחד א"כ זהו ממכ"ע רק שזהו בחי' הארת סוכ"ע בממכ"ע כו', אבל ה' אלקינו הוא בחי' סוכ"ע הארת אוא"ס עצומ"ה שלמעלה מגדר עלמין ומשם נמשך להיות אלקינו, וכמ"ש היכל הוי' המה, שכמו ההיכל הוא דירת המלך כמו"כ אנחנו בנ"י הם היכל ה' כו' גילוי בחי' אוא"ס כמו ניחוח דקרבנות, וכמ"ש במ"א בענין ונקדשתי בתוך בנ"י ובענין ושכנתי בתוכם, בתוך תוך פנימיות נקודת לבב נש"י כו'. וע"ז כתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני שהכח לזה להיות יכולים להמשיך בחי' אוא"ס ב"ה הסוכ"ע, היינו שיהי' ביכולת להעלאת מ"ן ושיומשך בחי' המשכת מ"ד כזה זהו מהר סיני שהכח לזה ניתן מהר סיני בשעת מ"ת שעל כל דבור פרחה נשמתן כמ"ש נפשי יצאה בדברו, ומזה נמשך הכח על בחי' העלאת מ"ן אח"כ בק"ש, והמשכת מ"ד הוא מבחי' אנכי שאמר במ"ת, שמבחי' אנכי נמשך להיות ה' אלקיך אלקים שלך כו'.
ומעתה צ"ל למה התמידין שהם עולות היו מכבשים דוקא וכנ"ל שרוב העולות הם מכבשים דוקא, הנה ארז"ל במד"ר (במדבר פי"ג דרנ"ג ד' שהוא בדפוס שקלאוו דמ"ו ע"ד), שהקרבנות היו כנגד האבות פרים בני בקר כנגד אברהם, אלים כנגד יצחק שהוא בחי' אילו של יצחק, כבשים כנגד יעקב כמ"ש והכשבים הפריד יעקב, ולכן קול הכבשים מורה על רחמים היא מדתו של יעקב להיות ברחמיך הרבים רחם עלינו, והיינו שכדי שיהי' העלאת מ"ן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור