קפא

בכל שהוא, וגם המעיין מטהר אפי' טומאות חמורות כמו זבין ומצורעין וכן לקידוש מי חטאת צ"ל מים חיים דוקא, אבל מי הים יש דיעה שמי הים אינם אלא כמקוה ויש דיעה שמטהרים בזוחלין, אבל עכ"ז אינם כמו מים חיים. וזהו הירידה צורך עלי' כי הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים שמי הים הם מלוחים בחי' טעם דהיינו שהיתה בבחי' טעם והשגה באלקות, ונמצא שהביטול שלה הי' ע"פ הטעם וההשגה, אבל אחר ירידתה בגוף יכולה לבוא לבחי' מים חיים שגבוהים יותר מבחי' מי הים.

ולהבין זה בעבודה, הנה יש ב' מיני אהבות, והם אהבה שבכל נפשך ואהבת בכל מאדך, והנה אהבת שבכל נפשך היא אהבה שע"פ טעם ושכל וכמשל הנפש שמחי' את הגוף, הנה אם האדם אינו בשלימות בריאותו ירצה מאד שיתפשט הנפש שנית להחיות את הגוף מפני שיודע שטוב לו יותר כו', וכמו"כ יובן למעלה שהקב"ה מחי' את כל העולם לכן הוא אוהב אותו וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך כו', אכן אהבת בכל מאדך הוא אהבה שלמעלה מן הטעם ודעת שהיא בלי גבול, והיינו לצאת מבחי' ההגבלה שע"י הגוף, ובכדי לבוא לבחי' אה"ר כזו זהו דוקא ע"י התלבשות הנשמה בגוף, והגוף והנה"ב מעלימים מסתירים עי"ז נעשה התגברות התשוקה והאהבה לצאת מכלי הגוף המעלימים ומסתירים, וכמשל המים כאשר סותמים אותם לבלי יצאו הנה עי"ז מתגברים המים יותר ושוברים הסתימה והולכים בתגבורת יותר, כן ממש הנה הנפש כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' אהבה בכל נפשך אך לאחר ירידתה בגוף שהגוף ונה"ב מסתירים ומעלימים ונמשל לעפר שמסתיר ומעלים הנה כשבוקע את עפר הארץ דהיינו הגוף ונה"ב המסתירים נעשה בחי' מים חיים, שבעבודה הוא ענין אהבה שבכל מאדך שהיא בלי גבול בבחי' מס"נ, ונמשלה אהבה זו לבחי' מים חיים היינו כמו שהמים הנובעין מן המעיין הם נובעים תמיד, כך הנה אהבה זו יכולה להיות בתמידות, וזהו מ"ש זכור אב נמשך אחריך כמים שאהבה זו היא כמים שנמשכין תמיד מן המעיין, כי יש אהבה שהיא ברשפי אש והיא בחי' אהבה דבכל נפשך, אך הנה אהבה זו היא מחמת הטעם כנ"ל, ולכן בהחלף ההתבוננות הנה חולף ועובר גם האהבה הנולדה מההתבוננות, אבל בחי' אהבה זו שבכל מאדך יכולה להיות בתמידות שהיא למעלה מן הטעם כו'. וזהו לרוקע הארץ על המים שבחי' זו באה דוקא

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org